הורות משותפת מתייחסת להסדר הורות שבו שני ההורים חולקים את האחריות על גידול ילדיהם,

גם אם הם אינם נמצאים בקשר רומנטי או חיים יחד.

הסדר זה, שם דגש על שיתוף פעולה, תקשורת וקבלת החלטות משותפת בנושאי חינוך, בריאות, פעילויות ועוד, כדי להבטיח את שלומם והתפתחותם של ילדיהם.

*בכתבה הזו ההתייחסות הינה זהה להורים גרושים.

מתי נכון להתחיל לישון אצל אבא?

בואו נקפוץ ישר לשאלה שחוזרת על עצמה הרבה בקהילה שלנו “הורות מחבקת”.

על פי הגישה ההיקשרותית, הזמן הטוב ביותר עבור תינוק לישון ללא המטפל העיקרי שלו (שלרוב זו האם), משתנה בהתאם לנסיבות אישיות ואיכות ההיקשרות. תינוקות מפתחים היקשרות בטוחה למטפל העיקרי שלהם באמצעות טיפול עקבי, זמינות רגשית, מענה לצרכים, מגע, בסיס בטוח, תקשורת ואינטראקציות חיוביות במהלך חודשי החיים הראשונים.

אמנם אין גיל ספציפי שבו זה נחשב “הכי טוב” לתינוק לישון בלי האמא, אך רצוי לחכות עד שהתינוק יפתח היקשרות בטוחה וירגיש ביטחון להיות נפרד מהאמא לתקופות קצרות. זה יכול להתרחש בסביבות גיל 6 עד 12 חודשים, אבל זה יכול להשתנות בהתאם לטמפרמנט התינוק, לאיכות הקשר ולנסיבות המשפחה. 

בנוסף, תינוקות מתחילים בדרך כלל לחוות חרדת נטישה בסביבות גיל 6 עד 8 חודשים, במקביל להתפתחות של קביעות אובייקט. קביעות אובייקט היא ההבנה שחפצים ואנשים ממשיכים להתקיים גם כשהם מחוץ לטווח הראייה. אבן דרך קוגניטיבית זו מאפשרת לתינוקות לזהות מתי המטפל העיקרי שלהם נעדר, מה שעלול להוביל לתחושות של מצוקה או חרדה. לכן, רצוי להמתין שתחושת חרדת הנטישה תחלוף לפני שמתחילים את הלינה בבית של האבא. 

בסופו של דבר, ההחלטה אם התינוק מוכן לישון ללא האמא תלויה בדינמיקה הייחודית של המשפחה כמו גם במוכנות ההתפתחותית ובמרכיבים האישיותיים של התינוק. חשוב שההורים יהיו ערים לרמזים של התינוק, יציגו פרידות בהדרגה ויבטיחו שהתהליך יהיה עדין ותומך כדי לטפח תחושת ביטחון ואמון.

הכנה לשינה אצל אבא

לפני שהתינוק מתחיל לישון אצל אבא, יש לקחת בחשבון מספר גורמים:

 

– היקשרות בטוחה: היקשרות בטוחה של התינוק לאבא, לפני המעבר ללינה אצלו – בנפרד מאמא, היא בעלת חשיבות עליונה לרווחתו הרגשית ותחושת הביטחון של התינוק. כאשר התינוק מרגיש בטוח עם האבא, יש סיכוי גבוה יותר ששניהם ירגישו בטוחים ונינוחים בתקופות של פרידה מהאמא, כמו שינה ללילה שלם.

 

– תפקיד מטפל משמעותי: ביסוסו של האבא כמטפל משמעותי על ידי שילובו בשגרת היומיום, לרבות הרדמות, האכלה, החלפת חיתולים וזמני משחק. ככל שהאבא יבלה יותר זמן עם התינוק מגיל צעיר יותר, כך הוא ישמש עבורו דמות של מטפל משמעותי.

 

– קרבה פיזית: עידוד קרבה פיזית בין האבא לתינוק באמצעות פעילויות, טיולים במנשא במקום בעגלה (בהתאם לנוחות של התינוק והאבא), מגע עור לעור, עיסויים, התכרבלויות ועוד.

 

– האכלה מבקבוק: יכולה לסייע בטיפוח קרבה בין האבא לתינוק, בין אם התינוק עדיין יונק או ניזון מתמ״ל. טכניקות המחקות הנקה, כמו החזקת התינוק קרוב ושמירה על קשר עין, מקדמות את הקשר. האכלה מגיבה, התאמה לצרכי התינוק והאכלה בקצב רגוע משפרות את חווית הטיפוח. מזעור הסחות הדעת יוצר סביבה שלווה לחיבור אב-תינוק במהלך האכלה.

 

– הרדמות: שגרות השינה וטקסי שינה יוצרים הזדמנויות לאבות לחלוק רגעים אינטימיים עם התינוקות שלהם. עזרה לתינוק להירדם מגיל צעיר היא דרך מצוינת לאבות ליצור קשר רגשי עם התינוקות שלהם ויכולים להיות לזה יתרונות ארוכי טווח עבור מערכת היחסים שלהם.

 

– זמן משותף של הילד עם שני הוריו: משמעות הדבר היא להבטיח שלילד יהיו הזדמנויות רבות לבלות זמן איכות עם שני ההורים יחד. באמצעות תיאום לוחות הזמנים ותעדוף פעילויות משותפות, כגון שעות משחק, טיולים וארוחות, שני ההורים יכולים לתרום לתחושת הביטחון וההיקשרות.

 

– שידוך: על פי הגישה ההיקשרותית, שידוך מטפח מערכות יחסים בטוחות ומקדם אמון וחיבור בין הילד למטפלים אחרים, על ידי יצירת חוויות המתואמות לצרכיו הרגשיים של הילד. האמא מכינה את הילד לאינטראקציות עם האבא באמצעות פעילויות טיפוח כמו ציור עבורו או דיבור חיובי עליו שעוזרות לילד לקשר בין מפגשים עם האבא לתחושות כמו חום וציפייה ולהגביר את תחושת הנוחות במהלך הזמן המשותף שלהם.

הסוד הוא בהדרגתיות

על מנת להקל על המעבר ולהפוך אותו לחוויה בטוחה ומטיבה עבור התינוק והאבא, רצוי שהמעבר יהיה הדרגתי:

 

1) אבא בבית של אמא: מיומו הראשון לחיים, הכרחי שהתינוק יבלה זמן איכות עם האבא בסביבה המוכרת והקבועה שלו, על מנת לאפשר לו להתרגל לנוכחותו ולדרך הטיפול שלו בסביבתו הבטוחה. במידת האפשר, בהסכמת שני הצדדים, מומלץ שאחת לשבוע האבא ישן עם התינוק בבית של האמא, זאת על מנת להקל על התקשורת ועל שיתוף הפעולה בין שני ההורים ולחזק את מחויבותם לתמוך ברווחתו של התינוק.

 

2) זמן בבית של אבא: צרו זמן בו התינוק שוהה בבית של אבא, החל מביקורים קצרים והארכת משך הזמן בהדרגה. בהתחלה ביחד עם אמא ולאחר מכן בלעדיה.

 

3) תנומת צהריים עם אבא: ככל שהתינוק מרגיש יותר ביטחון ונוחות עם אבא, השלב הבא הוא תנומת יום אצלו. זה מספק הזדמנות לתינוק לחוות פרידה מהאמא למשך זמן קצר יותר.

 

4) שינת לילה אצל אבא: לאחר שהתינוק הסתגל לתנומות יום אצל האבא, השלב הבא הוא שינה ללילה בהדרגה. רצוי להתחיל בלילה אחד בשבוע, על מנת לאפשר לתינוק להתרגל לישון בסביבה שונה ולהישאר רחוק מהאמא לזמן ממושך יותר אך בתדירות נמוכה. בלילה הראשון, במידה וישנה הסכמה של שני הצדדים, האמא יכולה לישון אצל האבא ולפגוש את התינוק בבוקר מיד כשהוא מתעורר. ההתאחדות עם האמא מחזקת את ההיקשרות ומעניקה לתינוק תחושת המשכיות ויציבות. בלילות הראשונים שהתינוק ישן אצל אבא, רצוי שיבלה מספיק זמן עם האמא לפני ואחרי הפרידה כדי לשמור על תחושת חיבור, ביטחון ונוחות לקראת הלילה ולאפשר לו המשך תהליך היקשרות מיטבי עם האבא תוך שמירה על מערכת היחסים עם האמא- אמא לא נעלמת. תמיכה של האמא במעבר תפחית חרדות ואי וודאות פוטנציאליים ותקל על התהליך.

 

5) עלייה הדרגתית בשינת הלילה: לאחר סיום מוצלח של הלילה הראשון ובהתאם לרמת הנוחות והמוכנות ההתפתחותית של התינוק, השהות יכולה לעלות בהדרגה במשך ובתדירות. התקדמות הדרגתית זו מאפשרת לתינוק להסתגל לפרידות ארוכות יותר מאמא בצורה תומכת ומטפחת. לאורך תהליך זה, חשוב ששני ההורים יתעדפו את רווחתו של התינוק, יתקשרו בפתיחות וישתפו פעולה ביעילות. עקביות, סבלנות ותשומת לב לרמזים ולצרכים של התינוק הם גורמי מפתח המקלים על מעבר חלק בהסדרי הורות משותפים. בנוסף, שמירה על שגרה מוכרת ומתן ביטחון ונוחות לתינוק יכולים לסייע בטיפוח ההיקשרות ותחושת הביטחון והאמון ביחסים בין אב וילד. חשוב לציין, כל ילד הוא ייחודי ועלול להגיב באופן שונה במעבר בין השלבים. תשומת לב של ההורים לרמזים כמו סימני מצוקה או קשיי הסתגלות, הכרחית למעבר בין השלבים. תקופות של שינויים משמעותיים כמו מחלה, מעבר דירה, לידת אח חדש או קפיצות גדילה עשויים להלחיץ את התינוק ולשבש את דפוסי השינה וההיקשרות שלו. לכן מומלץ בתקופות אלו לשמור על יציבות ועקביות בזמני השינה להימנע מתחילת תהליך של מעבר על מנת להבטיח את רווחת התינוק והסתגלות מיטבית שלו להסדרי ההורות המשותפת.

איך זה היה אצלנו?

שני הילדים שלי בהורות משותפת (לכל אחד אבא אחר) ועם כל אחד מהם היה תהליך שונה.

ניסינו להיות קשובים בתהליך ולספק לילדים שלנו את הביטחון הנדרש לאורך כל המעבר. אנחנו מבלים זמן משותף יחד באופן קבוע ונוסעים יחד לחופשות משפחתיות.

הגדולה שהיום בת 4, עברה לישון אצל אבא שלה בגיל 7 חודשים. זה הרגיש מוקדם מדי אך עם זאת זה מה שהיה נכון בהתאם לקונסטלציה המשפחתית.

הקטן הוא ילד עם רגישות גבוהה, התהליך איתו היה יותר איטי והדרגתי והוא התחיל לישון אצל אבא שלו לילה בשבוע בגיל שנה וארבעה חודשים. הקושי הכי גדול שלי היה ״לשחרר״ את הילדים, למרות הידיעה שהאבות שלהם אוהבים אותם, מחוברים ותומכים, פחדתי שיהיה להם קשה בלי אמא. פרט להדרגתיות וההקשבה לילדים, הבנתי שצריך לתת הרבה מקום גם לתחושות ההורים.

מצד אחד לאבא שרוצה כבר שהילד/ה ישנו אצלו אבל מצד שני לעצמי כאמא, שמרגישה שחבל הטבור עדיין לא התנתק…

אני באמת מאמינה שאין גיל או שלב ״נכון״, אבל אני חושבת שבשביל לשמור על הרווחה הנפשית של הילד/ה ושהקשר עם האבא יהיה הקשרותי ובטוח, צריך להיות במלוא ההקשבה לילד/ה, לאמא ולאבא.

לינה בשני בתים לילדים בהורות משותפת, המבוססת על עקרונות הגישה ההיקשרותית, ממלאת תפקיד מכריע בטיפוח יחסים מיטביים בין הורים לילדים וקידום התפתחות בריאה של הילדים. על ידי תעדוף היקשרות בטוחה, מעברים הדרגתיים וטיפול קרוב, הורים יכולים ליצור סביבה תומכת המטפחת ביטחון רגשי וחוסן אצל ילדיהם.


אשמח לשמוע סיפורים שלכם!

 

אור גרשון
יועצת שינה היקשרותית, בגישת הורות מחבקת. בעלת תואר ראשון בחינוך מיוחד והכשרה כמטפלת ברכיבה על סוסים. אמא לטומי בת ארבע ונטע בן שנה וחצי – ילדים בהורות משותפת.

הרצאות שיוכלו לעזור לך

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *