כהורים, רבים מאיתנו נתקלים בתופעה שבה הילד או הילדה שלנו מפתחים העדפה ברורה להורה אחד, ודוחים את ההורה השני – לעיתים בצורה הישירה והבלתי מסוננת שמאפיינת ילדים:
“לאאאא! אמא, לכי! אני רוצה רק את אבא!”
החוויה הזו יכולה להיות לא פשוטה – עבור ההורה שנדחה, שמרגיש לא רצוי או לא מספיק טוב, וגם עבור ההורה ה”מועדף”, שנושא על כתפיו את רוב העומס הרגשי והפיזי.
החדשות הטובות הן שהתופעה הזו טבעית ונפוצה בגיל הרך, ובמקביל – ניתן לשפר אותה וליצור איזון מחודש בקשר עם הילד.
העדפה הורית - למה זה קורה?
1. חשיבה דיכוטומית – “או-או” במקום “גם וגם”:
ילדים בגיל הרך עדיין לא מסוגלים לשלב בין שני חלקים שונים של המציאות. מוחם, שעדיין מתפתח, מתקשה להבין את הקונספט של “גם וגם”, ולכן הם רואים את העולם במונחים של או-או – שחור או לבן.
זו הסיבה לכך שבשלבים מוקדמים של ההתפתחות, הילד מתקשה לתפוס את שני ההורים כיחידה אחת. לרוב, תהיה דמות היקשרותית דומיננטית אחת (לרוב הדמות שמבלה איתו שעות רבות יותר), וייתכן מצב שבו דווקא ההורה הפחות זמין הופך לנחשק, בעוד ההורה שנמצא יותר חווה דחייה זמנית.
2. ההיקשרות היא כמו מגנט – משיכה ודחייה בו זמנית:
ההיקשרות שלנו פועלת בצורה קוטבית: כשאנחנו נמשכים לצד אחד, אנחנו נוטים לדחות את הצד השני.
ניתן לראות זאת גם בתחומים אחרים:
אוהדי קבוצת כדורגל אחת, לרוב יסלדו מהקבוצה היריבה.
אחרי פרידה זוגית, לרוב נהיה עצובים ונתגעגע.. אך לאחר כניסה לקשר חדש – לעיתים לא נצליח להיזכר מה בכלל מצאנו בבן או בת הזוג הקודמים…
מחקרים בפסיכולוגיה חברתית מראים כי הדרך היעילה ביותר ליצור גיבוש בין קבוצות היא “אויב” משותף (למשל במשחק תחרותי), יותר מאשר הידברות או תיווך.
אותו מנגנון קוטבי פועל גם אצל ילדים.
כאשר הם נמשכים להורה אחד – אם בשל זמן איכות ממושך יותר איתו, ואם כתוצאה ממרדף אחרי ההורה שפחות זמין – הם עלולים לא רק להעדיף אותו אלא גם לדחות את ההורה השני כשהם נדרשים לבחור.
איך מתמודדים עם העדפה הורית?
1. יצירת חוויות משותפות עם שני ההורים
הדרך היעילה ביותר “לעקוף” את הדפוס הקוטבי היא ליצור חוויות שבהן שני ההורים פועלים יחד, באותו צד של “המגנט”.
פעילויות מומלצות:
• משחק משותף (לא תחרותי)
• טיול משותף
• ארוחות משותפות
• הרדמות משותפות
• שיתוף פעולה במטלות הבית
משחקים שמחזקים את ההיקשרות המשולבת:
• ריצה מהידיים של אמא לידיים של אבא ובחזרה
• “להתמסר” בילד ולדגדג אותו, בתורות וגם ביחד
• משחקי תפקידים שבהם הילד טבח/מלצר ואתם סועדים, אתם רופא/ה ואח/ות והילד מטופל..
• “דג מלוח” כשהילד הוא הסופר
• מחבואים כששניכם יחד מחפשים אותו
המטרה היא לצייר לילד תמונה שבה שני ההורים הם יחידה אחת, ו”ההיפך” מהם הוא הילד עצמו.
2. איך ההורה המועדף יכול לעזור?
אם הילד נוטה להעדיף הורה אחד באופן ברור, ההורה ה”מועדף” יכול לעזור לגשר על הפער ולחזק את ההיקשרות עם ההורה השני – גם כשהוא לא נמצא פיזית:
• אפשר לדבר על ההורה השני, להזכיר אותו, לספר עליו סיפורים, להכניס אותו לטקס השינה
• אפשר להכין עבורו ביחד כל מיני דברים – ציורים ויצירות, לאפות לו עוגיות, לקטוף לו פרח בגינה..
• אפשר להקליט הודעה בווטסאפ או לצלם סרטון שלכם ולשלוח, ולקבל הקלטה או סרטון בחזרה
• לתת לילד “חפץ היקשרות” של ההורה שלא נמצא, כדי שישמור עליו עד שיפגשו שוב.. (תמונה שלו, חולצה שלו, צמיד, כובע..)
• להזכיר מתי ההורה השני חוזר ולתכנן מה הם יעשו ביחד כאשר יפגשו.
3. צירוף הדרגתי של ההורה הדחוי לפעולות היומיומיות:
כאשר ההורה הדחוי מנסה לקחת חלק בפעולות שהילד רגיל לבצע רק עם ההורה המועדף – הילד עלול להגיב בהתנגדות חדה. כדי להימנע מהמאבק הזה, אפשר להכניס את ההורה השני לתמונה בצורה הדרגתית.
איך עושים זאת?
לדוגמה, אם הילד מסכים שרק אמא תעשה לו אמבטיה:
בהתחלה – אבא פשוט יהיה נוכח ויצפה מהצד.
לאחר מכן – הוא ישתתף בפעולות קטנות, כמו לשפוך מים או לתת מגבת.
בסופו של תהליך – הוא ייקח את ההובלה על המקלחת.
המטרה היא לאפשר לילד ולהורה לצבור ביטחון בהדרגה, במקום לייצר תחושת ניתוק חד מדי.
בנוסף, כדי להעמיק את ההיקשרות של הילד אל ההורה שכרגע פחות מועדף, כדאי לייצר זמן של בילוי משותף איתו גם ללא ההורה המועדף – זמן של משחק אקטיבי וכיפי ביחד, אבל גם זמן של ערות שקטה ומחבקת, במיוחד לקראת השינה.
לעיתים בלי לשים לב, אנחנו מייצרים חלוקה שבה אחד ההורים (בדרך כלל אבא) הוא דמות מאוד כיפית שאיתה משחקים ומשתוללים, אבל כאשר הילד זקוק לויסות, נחמה, הרגעה.. הכתובת היא אמא.
אם זה המצב אצלכם, כדאי שגם אבא יקח על עצמו את תפקיד המרגיע והמנחם, שמעניק תמיכה רגשית לצד הטיפול הפיזי. זה בדרך כלל מאוד עוזר להעמיק את ההיקשרות, ממש כמו שאנחנו המבוגרים יכולים לצחוק ולהנות עם אנשים רבים, אבל כאשר אנחנו זקוקים לנחמה ואוזן קשבת, נפנה לאנשים הקרובים אלינו ביותר.
העדפת הורה היא תופעה טבעית ונפוצה בגיל הרך, והיא נובעת מצורת החשיבה הדיכוטומית של ילדים, ומהקוטביות שמאפיינת היקשרות. החדשות הטובות הן שניתן לשנות את הדינמיקה ולחזק את הקשר עם שני ההורים.
✔ על ידי יצירת חוויות משותפות עם שני ההורים
✔ באמצעות “גישור” על הפרידה ו”שידוך” ההורה הדחוי, על ידי ההורה המועדף
✔ בהכנסת ההורה הדחוי לפעולות היום-יומיות בצורה הדרגתית
✔ על ידי מתן מענה משני ההורים לצרכים רגשיים כמו נחמה, ויסות והרגעה
במקום לנסות להילחם בתופעה – נסו להבין את המקור שלה, לעבוד איתה בצורה חכמה, וליצור עבור ילדכם תחושת ביטחון וקשר חזק עם שני ההורים.
עו”סית, יועצת שינה, מדריכת הורים בגישה היקשרותית
אשמח לשמוע בתגובות, האם חוויתן העדפה הורית?
