כל ההורים לבני שלוש יודעים – בגיל הזה הרצון הנגדי ממריא לשמיים.
אני מותשת, חייבים להספיק מספר משימות, אני בטוחה שכשאבקש\אדרוש\אנסה להוביל – אתקל בוודאות בהתנגדות.
אני ממהרת, מאחרת וכבר מצפה ל”מלחמה”, צרחות ודמעות.
בעיית על – “הקטן צריך לישון, הגדול מפריע”
אחד האתגרים בגידול שני ילדים קטנים, במיוחד כששניהם בבית הוא זמן ההרדמה כשיש הורה אחד על שני ילדים, אחד הוא פעוט המבקש זמן אמא או זקוק למרחב פתוח למשחק והשני הוא תינוק הזקוק לשקט ושינה.
כשאיתן נולד, זו היתה התקופה המאתגרת ביותר שלנו והכי כושלת שלי כאמא.
הצורך המוגבר של אלה בי, הצורך המוחלט של איתן בי, מחסור חמור של שעות שינה, אפס זמן לעצמי – הביאו אותי למצב נדיר שבו צעקתי על אלה ובשלב מסוים אפילו סגרתי את דלת חדר שינה ומנעתי את כניסתה מכיוון שכשלתי בכל דרך אחרת להוביל למצב הרצוי – עשר דקות של שקט ממנה, הדרושות להרדמת הקטן.
אני כבר לא מתביישת באותה התקופה אבל היא מאוד מעציבה אותי. מעציב אותי שהשתמשתי בכלים של הפרדה, איום, דחיה, כלים שפגעו גם באלה וגם בי. לשמחתי התקופה הזו היתה כמה שבועות בלבד והצלחנו להתאושש ולחזק את מערכת היחסים שלנו.
למה אני מספרת זאת? בגלל המסקנה החשובה ביותר שלי מכל הסיפור הזה.
המסקנה הראשית שלי: כדי להיות הורה מקושר מוביל צריך לראות בבהירות את הדרך שבה רוצים להוביל ולהיות מלאים באנרגיה שתאפשר להוביל בה.
שלוש אסטרטגיות שניסיתי
הראשונה היתה לברוח עם התינוק אל חדר השינה, בזמן שהיא עסוקה במשחק, מתוך תקווה שאולי היא לא תשים לב ואספיק להרדים אותו ולחזור אליה בזמן. דוגרי? לפעמים זה עבד. לפעמים זה הוביל לצרחות ובכי, התפרצות לחדר שינה וכשהיתה כבר במצב הזה – שום אסטרטגיה אחרת לא היתה עובדת.
מעל הכל, לא היתה פה למידה. גם אם הצלחתי במשימה להרדים אותו, היא לא עברה תהליך וזה לא קידם אותי לשום מקום. לכן, למרות שזה ממש קל, במיוחד אם יש ילד שמעסיק את עצמו בחדרו, אני לא ממליצה על השיטה הזו.
השניה היתה לקבוע עובדה – אלה, איתן עייף, אני הולכת להרדים אותו בחדר שינה ולאחר מכן אני אצא ונשחק ב… כנראה שרובכם יודעים מה קרה בשלב זה ובכלל לא משנה אם היינו באמצע משחק או ששיחקה לבד. הרצון הנגדי בשיאו. “איתן לא רוצה לישון”. “אני רוצה לשחק עם איתן”. “אנחנו צריכים לאכול עכשיו”. “בואו נלך לטייל” או סתם צרחות “לללאאא!”.
להכנס לויכוח עם פעוט זו כבר דרך לכשלון, ההיפך מהורה אלפא, הורה מוביל. האסטרטגיה הזו אולי תעבוד בגיל חמש, שש אבל לא בגיל שלוש. כרגע זו האסטרטגיה הכי יעילה לבדוק את היצירתיות שלה בהמצאת תירוצים מדוע איתן לא רוצה לישון וזה בערך ההיפך ממה שאני מנסה להשיג.
השלישית היא שילוב של עובדה, הנעה לפעולה, הזמנה לקרבה וניסיון לגשר על פרדה – קודם כל אני מנסה לתפוס את הרגע שבו היא מפסיקה את המשחק הספציפי שבו היא עסוקה או לסיים בנינוחות את מה שאנחנו עושות יחד.
לאחר מכן אני שואלת או מסבירה:
“את ראית שלאיתן יש גבות ורודות? את יודעת מה זה אומר?”
“איתן משפשף אזניים! למה הוא עושה את זה?”
לפעמים היא יודעת, לפעמים שואלת – מגיעות יחד להבנה שאיתן עייף כרגע.
אני אומרת לה שאני הולכת להרדים אותו ואשמח שתצטרף אלי לסגור את התריס (היא מתה על זה) ולסדר את המיטה (אנחנו מורידות מזרון לרצפה) ואז ללטף לו את הראש בזמן שהוא יונק.
בשלב מסוים אני רואה שזה נמאס עליה ואז אני מציעה לה – רוצה לשבת על הספה ולראות סרטון? להוציא את הפאזל מהקופסה כדי שנרכיב אותו יחד?
האם זה עובד תמיד?
התשובה היא “ברור שלא”.
זה תלוי מאוד במצב הפיזי שלה – האם היא עייפה או רעבה, האם הייתי קשובה אליה במשך היום.
זה גם תלוי במצב שלי – עד כמה יש לי כח לכל התהליך הזה, עד כמה אני לא ממריצה בה.
זה גם תלוי באיתן – עד כמה הוא סובלני ומוכן לחכות עד ההרדמה האמיתית לבד.
אבל זו בהחלט האסטרטגיה הכי נכונה כיום עבור כולנו.
מאחלת לכם הורות מחבקת –
גם בזמנים מאתגרים וקשים
מלאה ברגעי כיף, חיבור ואהבה.
אלכסנדרה
