פעמים רבות אני רואה את ההגדרה הבאה לבעיות שינה:

“בעיית שינה מוגדרת ככזאת כאשר התינוק נעזר בגורמי תלות על מנת להירדם

ולא יודע להירדם באופן עצמאי כשגורם תלות אומר בעצם כל מה שהתינוק לא יכול להעזר בו לבד.”

כלומר ההנחה כאן היא שהתינוק שלנו נולד עם בעיית שינה!

מראש – השינה שלו בעייתית.

על אותו המשקל אני יכולה לומר שבעיית אכילה היא מוגדרת ככזו

כשהתינוק נעזר בגורמי תלות על מנת לאכול

ולא מסוגל לעשות זאת בצורה עצמאית.

האם שמעתם פעם שלתינוק שלכם יש בעיית אכילה מהלידה?

כנראה שלא.

ואין לו גם בעיית שינה.

אז מאיפה מגיעה ההגדרה הזו?

מעולם המבוגרים.

כאשר אדם בוגר לא מסוגל להרדם עצמאית – זו באמת בעיית שינה שצריך לפתור את המקור שלה (נוירולוגי, פיזיולוגי, פסיכולוגי וכו’).

איך ניתן להשתמש באותה ההגדרה עבור תינוק שמראש אינו עצמאי בשום דבר?

אתגרי שינה

אני יועצת שינה, נכון?

הוליסטית-הקשרותית ועדיין יועצת.

אז האם יש בעיני בעיות שינה שאפשר לפתור?

בוודאי!

אני מעדיפה לקרוא לזה “אתגרי שינה” מכיוון שלרוב זו אינה בעיה (ובטח שלא בעיה בריאותית\התפתחותית) של התינוק אלא אתגר שמקשה על החיים של המשפחה ושל ההורים בפרט.

אז איזה אתגרי שינה קיימים בגיל הינקות שניתן לפתור בגישה היקשרותית?

1. הרדמות ארוכות מעל חצי שעה.

2. הרדמות המלוות בהתנגדות ובכי.

3. הרדמות הדורשות דרך הרדמה שקשה מאוד להורים (לרוב מדובר בנענוע תינוק כבד, בקפיצות על כדור פיזיו)

4. יקיצות מוקדמות מאוד.

5. הרדמה מאוחרת מאוד.

6. חלונות ערות ליליים כשהתינוק מתעורר ולא רוצה לחזור לישון.

7. הפסקת הנקות לילה לאחר גיל שנה.

8. התעוררויות מרובות במהלך הלילה.

9. שינה על ההורה בלבד (תלוי בגיל)

10. צורך ביניקה ללא הפסקה במהלך הלילה.

11. תנומות קצרות לאורך היום שאחריהן התינוק מתעורר עייף ומקטר במהלך הערות שלו.