“אבא סיפור, אני לא יכול לישון, ירח מסתכל לי בחלון…” (מילים: יהונתן גפן, לחן: מיקי גבריאלוב)
יש כל מיני דברים שיכולים להפריע לילדים שלנו להירדם, אך האם ידעתם שאחד מהם הוא געגוע?
מכירים את זה שאתם בדיוק במיטה עם הילד שלכם, אתם יודעים כמה הוא עייף.
היה לו יום מלא פעילויות, בכל מצב אחר הוא היה נרדם תוך שניות ובדיוק ברגע בו אתם כבר מתכננים את הערב השקט שלכם עם עצמכם, נכנס/ת ההורה שעבד/ה עד מאוחר היום.
והנה, אותו ילד שהיה מתרסק לתוך שינה בכל מצב רגיל נהיה מלא אנרגיה ומוכן לעוד סיבוב של משחקים.
אתם חשים בלחץ שעולה, תחושות מעורבות של תסכול וכעס, והבנה שהערב הזה פתאום שינה את פניו.
מה קורה כאן בעצם?
מה מעיר את התינוק שלנו?
זה הגעגוע והרצון למנוע עוד פרידה.
אותו געגוע להורה שהיה חסר.
עכשיו, התינוק מוכן לדחות את השינה כדי לזכות בזמן איכות עם אותו הורה.
אני רוצה לספר לכם את הסיפור שלנו שקרה בשבועיים האחרונים, הוא אמנם קצת שונה, אך הגעגוע מככב בו.
לוטם כבר בן 4 וחצי.
אמנם עברו עלינו שנים לא פשוטות בתחום השינה, אך לבסוף הבנתי את מתכון הקסמים שעוזר לו להירגע לתוך שינה תוך כמה דקות.
אני יודעת שבכל יום, החל מ19:30-20:00, מתחיל הערב שלי.
אבל פתאום, במשך שבוע, כל פעם שהיינו מתקרבים להתכנסות למיטה, הוא פתאום התמלא אנרגיות, התחיל להשתולל, להיות אגרסיבי וממש ממש לא מוכן ללכת לישון.
הוא אפילו אמר לי משפטים כמו: אני יוצא מהמיטה, אל תכבי את האור כי אז אני ארדם, אני לא רוצה ללכת לישון.
אז מה קרה? הוא התגעגע. אבא שלו במשך השבועיים האחרונים עובד כל יום מהבוקר עד הלילה.
יש ימים שלוטם לא רואה אותו בכלל.
חלק מטקס השינה הקבוע שלנו הוא זמן רגוע בו לוטם ואבא שלו קוראים סיפור בספה בחיבוק, אך החלק הזה היה חסר.
הימים הראשונים תפסו אותי לא מוכנה.
ערב אחד יצאנו מהחדר וחיכינו עד שאבא שלו יחזור הביתה, בשעה 21:30, ולאחר מכן, הוא נרדם תוך שניה.
בלילה שאחריו יצאנו לסיבוב באוטו, בשעה 21:00, כדי לעזור לו להירדם.
וכל הזמן הזה חשבתי, איך אני יכולה לתמוך בו.
מה עבד לנו
ניסיתי לגשר על הפרידה שלהם, להשאיר את אבא קרוב אליו גם כשהיה רחוק.
בבוקר קמנו, בן זוגי עוד היה בבית.
הוא לקח את לוטם בידיו בחיבוק וסיפר לו על איך הוא נכנס לחדר שלו אחרי שנרדם ונתן לו נשיקה וחיבוק, איך לחש לו מילות אהבה באוזן.
לאחר מכן לקח עט וצייר לו ציור של אבא, בן ולב גדול ביניהם.
לפני שהלך נתן לו חיבוק גדול ודיבר על הרגע הבא בו יפגשו.
בעצם, כאשר אנחנו שמים דגש גדול מידי על הפרידה: "אבא הולך", לפעמים, זה יכול ליצור סטרס אצל הילד ולהגביר את הקושי על ידי כך ששמים את הפרידה ישר מול בפנים. לעומת זאת, כאשר מדברים על הרגע הבא בו ניפגש, הילד שומר את תחושת המפגש הבא בלב, והיא עוזרת לו לעשות גשר לאבא ולמזער את הפרידה.
גישור על פרידה
כאשר אנחנו מציירים ציור על היד של הילד אנחנו משאירים לו משהו שלנו, הוא יכול להחזיק בנו בזמן שאנחנו בנפרד.
וזה לא הכל, במקרה הקשוח הזה הוצאתי את כל ארגז הכלים שלי.
באותו בוקר, נסענו לבקר את אבא בעבודה.
נתתי ללוטם את הטלפון שלי והצעתי לו לצלם את אבא. אבא המתוק עצר את מה שעשה כדי לחייך חיוך גדול לבן שלו.
בבית, הדפסתי את התמונות, גזרנו אותם ועשינו קולאז’ בו לוטם הדביק אותן ביחד עם מדבקות שהוא אוהב. את הציור תלינו על הקיר כך שלוטם יכל להתבונן בו מהמיטה בעת קריאת הסיפורים לעת שינה.
בנוסף על כך, הכנו יחד צמידים תואמים לכל המשפחה ולוטם נתן לאבא שלו את הצמיד כשנפגשנו.
ומה עוד?
איחרתי בקצת את שעת הכניסה למיטה, כדי שיהיה טיפה יותר עייף, הקראתי לו 3 סיפורים על הספה, במקום 1, כי ראיתי שכל עוד היה על הספה, הוא איפשר לעצמו להתרפק עליי ושהלחץ עלה ברגע שנכנסנו למיטה.
במיטה, במקום לקרוא סיפורים כרגיל, לפני כיבוי האורות, המצאתי סיפורים.
בחרתי בנושאים שאני יודעת שמעניינים אותו, כמו אסטרונאוטים, סיפורים על חברים, סיפורים על ארכיאולוגים, על דינוזאורים, סיפורים על איך הכרתי את אבא שלו, על הרגע בו גיליתי שאני בהריון איתו, על הרגע הראשון בו החזקתי אותו בידי, עליו כשהיה קטן יותר.
הסיפורים היו כל כך מעניינים עבורו, שהוא נשאר רגוע כדי להקשיב להם ולבסוף נרדם.
בן זוגי ואני המשכנו ככה במשך כמה ימים, כל פעם משהו אחר, ולבסוף לוטם הצליח להירדם יותר בקלות.
לפעמים הוא עדיין מתגעגע לאבא שלו, שלצערי יצטרך לעבוד הרבה בחודשים הקרובים, אבל עכשיו אני כבר מוכנה ושולפת לעת צרה את ארגז הכלים שלי, ועל ידי כך מובילה אותו חזרה לרגיעה.
איזה עוד עצות אספתי מקולגות שלי?
כשאבא/אמא מגיעים למיטה לתת נשיקה אחרי שהילד נרדם, הם יכולים להשאיר לו ציור קטן מהם, לב חתוך, דף עם נשיקה מאודם, כל דבר שעולה על הדעת.
להציע לילד לבוא לישון איתכם במיטה, באופן חד פעמי.
למשוך את זמן הרגיעה על הספה עד שהילד נרדם כבר על הספה, כך אין לחץ להירדם.
שההורה החסר/ה יכינו סרטון שלהם/ יקליטו הודעה וישלחו לילד. ניתן גם לשלוח אחד לשני הודעות עם אימוג’ים.
לצייר ציור עם הילד להורה ולתלות במקום שההורה יראה/תראה אותו.
כשאתם מזהים שמדובר בגעגוע, אל תחכו עד לסוף היום.
דברו על ההורה במהלך היום, גשרו על הפרידה. שכן, לפעמים נדמה שהיום עובר נפלא, אך הלילה הוא הרגע בו אנחנו יותר רגועים וברגעים האלה גם מגיעות המחשבות, אתם בטח מכירים את זה גם מעצמכם.
ככל שנגשר על הפרידה במהלך היום, יהיה פחות געגוע שיתאסף לקראת הלילה, וכך נקל על הילד ועל עצמנו לעזור לו להירגע לתוך השינה.
ומה עושים ברגעי המפגש?
נותנים תשומת לב מיוחדת כך שהילד ירגיש עטוף, אהוב ובעל משמעות.
קחו בחשבון שגעגוע ופרידה יכולים להעלות אצל הילדים שלנו רגשות מאד חזקים.
הם יכולים להיות מאד מתוסכלים, אגרסיביים, סגורים.
הם יכולים לתת לנו תחושה שהם דוחים אותנו כאשר מה שהם באמת רוצים זה שנהיה קרובים.
זהו מסע של לימוד של אותו ילד, הרגישות שלו, הטמפרמנט שלו, ומה הדרך לרכך את הלב שלו ולאפשר לו לאפשר לנו להתקרב.
אם ניתן, אני מציעה לכם לשים בצד את רגשות הכעס, העלבון, הרצון לחנך, לרכך את הלב שלכם, לרדת לגובה העיניים שלהם, להתעניין בהם/ במה שהם עושים/ במה שהם לובשים/ באיך עבר היום שלהם, וברגע החיבור לעטוף אותם באהבה וברוך שלכם.
