הכתבה הזו נולדה בזכותכם 🙂
אמא פנתה אלי באינסטגרם וכתבה לי שלפני כמה ימים חברה שאלה אותה אם כבר הגיע הזמן להתחיל להתאמן על חיבור מחזורי שינה והיא חיפשה תוכן שיסביר למה זו לא בעיה או משהו שצריך לעבוד עליו ולא כל כך מצאה התייחסות של הגישה ההיקשרותית לנושא הזה.
ובאמת לא היה לי משהו בשלוף לתת לה כי איכשהו לא חשבתי שזה נושא מעניין או אולי שזה נושא מורכב וזה אחד הדברים שאני כל כך אוהבת בתקשורת מולכן – כשאתן מגיבות לי אני פתאום רואה את הדברים שאני כותבת או את הנושאים עליהם אנחנו מדברים באור אחר, זה גורם לי לעצור, לחשוב, אולי אפילו לקרוא כל מיני מקורות ולדייק את עצמי וזה ממש מגניב.
אז תמשיכו לכתוב ולשאול ולחלוק את התובנות שלכן ולאתגר אותי.
אז האם תינוקות שלא יודעים להירדם עצמאית לא ידעו לחבר מחזורי שינה ואיך הגישה ההיקשרותית מתייחסת לכל הסיפור?
מהו מחזור שינה?
לפני שנדבר על חיבור מחזורי שינה אני רוצה קודם כל להסביר מהו מחזור שינה.
השינה שלנו מורכבת ממחזורי שינה.
מחזור שינה עצמו מורכב מ- 3 שלבים של שנת NON REM ושלב שינה שנקרא שנת REM – שנת חלום.
אורך מחזור השינה משתנה בין הגילאים השונים וגם ההרכב של מחזור שינה משתנה.
לדוגמא כשהתינוק רק נולד – אין לו את שלושת שלבי שינה של NON REM. הם מתפתחים לאט לאט ככל שהמוח שלו מתפתח. בהתחלה מחזור שינה יכול להיות 30 דקות בלבד. בגילאי שנה הוא יכול 50-60 דקות ואצל מבוגרים, וזה בעצם אומר מגיל 5-7 שנים בערך, בין 90 -120 דקות.
בסוף כל מחזור שינה יש “נקודת יקיצה” – רגע שבו אנחנו עוברים מהשלב האחרון של מחזור אחד, אל תחילת מחזור חדש. זה אולי נשמע קצת מוזר – למה שהגוף שלנו ייצר מצב שבו אנחנו מתעוררים? אבל בעצם, מדובר במנגנון הישרדותי חשוב שהתפתח לאורך אלפי שנים. לכן גם תינוקות וגם מבוגרים מתעוררים בסוף כל מחזור שינה, כמין בדיקה מהירה שהכל בסדר.
זה אומר שלילה של מבוגר כולל בין 4-6 מחזורי שינה. לילה של תינוק בן חצי שנה יכלול בין 14-16 מחזורי שינה!
למה חשוב להבין את כל המתמטיקה הזו?
תשאלי את עצמך – האם התינוק שלך מתעורר וזקוק לך לחזור לישון 15 פעמים בלילה? כנראה שלא.
רוב התינוקות בגילאי חצי שנה יתעוררו בין 2-5 פעמים בלילה.
אלה שמתעוררים הרבה יתעוררו בין 6-8 פעמים בלילה.
אבל ממש לא 15 פעמים, נכון?
וזה מלמד אותנו שהם בהחלט יודעים לחבר מחזורי שינה בלי שנלמד אותם.
מה יכול להעיר אותנו בסוף מחזור שינה?
אלה יכולים להיות גורמים סביבתיים כמו רעש או תאורה.
וגם גורמים פנימיים כמו רעב, חוסר נוחות של תנוחת השינה, צמא, קור, חום, כאבים כמו כאב שיניים, כאב בטן, הצורך להתרוקן (גם תינוקות מגיל צעיר יחסית לא יכולים להתרוקן בשינה), הורמונים מעוררים כמו אדרנלין או קורטיזול שיכולים להשאר בגוף עקב סטרס שצברנו במהלך היום, תחושת חוסר בטחון – שעולה לדוגמא בתקופות של חרדת נטישה.
אלה הם צרכים המתחרים בצורך של שינה וגוברים עליו.
וכמו שאתם רואים – יש הרבה.
רובנו לא זוכרים שהתעוררנו מכיוון שהתעוררות זו יכולה להיות קצרה מאוד.
איך הירדמות עצמאית משפיעה על חיבור מחזורי שינה?
תינוק בן חצי שנה לא מסוגל לתת מענה לרעב או לצמא.
הוא בקושי יכול להתהפך לתנוחה נוחה יותר.
כאשר יש נקודת אור בחלון שמפריעה לי – אני אקום לסגור את הוילון או אתהפך לכיוון השני, אולי אעלה יותר למעלה או ארד מטה כדי שלא יציק לי. תינוק בן חצי שנה לא מסוגל לכך.
אני לא אמשיך לפרט אבל התמונה ברורה.
היכולת להירדם עצמאית לא עוזרת לי כשהמוח העיר אותי בגלל צורך אחר שניצח את הצורך בשינה.
עכשיו נניח התינוק התעורר בגלל הרצון להתרוקן. והוא גם עשה זאת בעזרת מציצת מוצץ או שד או כשהרמנו אותו על הידיים וקצת הצמדנו את הרגליים לגופו.
עכשיו זקוק לעזרה שלנו בירידה ברמת העוררות או במילים אחרות – ויסות. יכולת ויסות מודעת, עצמאית, מתחילה בסביבות הגיל 3. שנים, לא חודשים. ומה לפני כן? לפני כן לתינוק יש יכולות רפלקסיביות, לא מודעות ומוגבלות להרגעה עצמית. לרוב זה יהיה קשור למציצה או תנועה. גם תינוק יונק להרדמה וגם תינוק שמוצץ מוצץ – שניהם תלויים בגורם המרגיע. וגורם מרגיע זו לא מילה גסה.
יש הרבה צרכים המתחרים בצורך לישון והגוף שלנו מתעדף אותם על פני השינה. ולכן אי אפשר לרדד את הדיון בהתעוררויות ל"התרגל לציצי" ו"לא יודע להירדם עצמאית". נכון, מערכת הויסות שמאפשרת הרדמה עצמאית עדיין לא מפותחת אבל יחד איתה יש עוד הרבה מערכות נוספות שצריכות להבשיל.
ייעוץ שינה היקשרותי עוזר לחבר מחזורי שינה?
אז למרות שהתינוק לא יכול לתת מענה כמעט לאף צורך שיכול להעיר אותו, הוא עדיין יודע לחבר מחזורי שינה.
עובדה – רוב התינוקות לא מתעוררים בין 12-16 פעמים בלילה אלא פחות מכך.
הסיבה לכך היא שלא בכל מחזור שינה עולה צורך המתחרה בשינה. ותינוק רגוע שכל צרכיו מסופקים, מערכת העצבים שלו מאותתת לו שאפשר להמשיך לישון הלאה.
אז למה בגישה היקשרותית לא מדברים על לימוד חיבור של מחזורי שינה? מכיוון שאין לימוד כזה.
מה יש?
כאשר יש הרבה התעוררויות אנחנו נבחן את הצרכים של התינוק.
האם נוכל לתת מענה טוב יותר בזמן הערות כדי שיהיו פחות מהם במהלך השינה?
אתן כמה דוגמאות נפוצות בפרקטיקה שלי:
אחרי גיל שנה וחצי פעוטות רבים מתעוררים כדי להתרוקן ויונקים או מקבלים בקבוק שעוזר להם להתרוקן אבל גם ממלא את השלפוחית. ולכן עבודה על ביסוס מוצקים והפסקת האכלות לילה מצמצמת התעוררויות להתרוקנות.
בשנה הראשונה לחיים אנחנו שמים דגש על שיגרה המתאימה לבשלות ושלב התפתחותי של התינוק כדי לאפשר לחץ שינה מקסימלי.
אנחנו נשים לב לסביבת השינה כדי להפחית באותם הגורמים הסביבתיים שמעירים אותנו כמו טמפרטורה של החדר, רעשים ותאורה.
בגילאים גדולים יותר נשים לב לצורך בהיקשרות, בהעמקת ההיקשרות וגם על הובלה ופורקן תסכולים וסטרס כדי שהצרכים הרגשיים יעלו פחות בזמן ההרדמה והלילה.
יש הרבה דברים שאפשר לעשות ואני רואה את השינויים המהותיים שההורים עושים בעזרת הרצאות שינה שלי וגם בליוויים אישיים. ירידה מ7-10 התעוררויות להתעוררות 1-4 התעוררויות בתלות בגיל, בתקופה, בילד.
אבל יותר מהשיפור בשינה, ההורים מדגישים את הבטחון שלהם שהם מבינים טוב יותר מה הילד שלהם צריך. וזה בעיני החלק המהותי ביותר של ייעוץ שינה היקשרותי.
האם נוכל לצמצם לאפס את ההתעוררויות בשנים הראשונות, או להפסיק את הבקשה לעזרה מההורים?
אם אתם רוצים לתת מענה לצרכים של התינוק ולתמוך בתהליך התפתחות טבעי – התשובה היא שלא.
ככה בנוי גוף האדם, וככה מתפתח המוח שלנו. זה המחיר שאנחנו משלמים על ההתפתחות המורכבת והמרתקת של המוח ושל מערכת העצבים שלנו.
ואם זה לא ברור, אני אדגיש שוב – אפשר לצמצם חלק מהתעוררויות.
ואולי בכלל הגיע הזמן שהתרבות שלנו תעצור ותשקול מחדש את הדרישות שהיא מציבה להורים ולתינוקות. לדרוש מתינוקות ומאיתנו הישגי שינה לא טבעיים בשלב כל כך מוקדם זה לא רק לא הגיוני – זה גם פוגע ולא רק בתינוקות אלא בהורים.
במקום לנסות ‘לתקן’ את ההתעוררויות או ‘לסדר’ את התינוקות כך שיתאימו לציפיות חברתיות, אולי כדאי שנתמקד בבניית תרבות שמבינה את הצרכים הבסיסיים של תינוקות ושל הוריהם ושואפת לתמוך בהם ובנו, ההורים.
