הרשת גועשת עם החדשות: נמצאה הסיבה לתסמונת המוות בעריסה!
אלו באמת חדשות מדהימות, אם היו מדויקות ונכונות.
כל מי שאי פעם קראה מחקרים
יודעת שיש הבדל ענק בין מה שהחוקרים בדקו,
למה שמפורסם שבדקו בכתבות,
למה שאומרים שנמצא בחדשות שסוקרות את הכתבות
שמסכמות את המחקר שמתאר את העבודה של החוקרים…
אחד המשפטים שתפס אותי היה: “כמה הקלה זה לדעת שזה לא בגלל מה שעשיתי.”
עכשיו אני יושבת כאן, אל מול המסך, מקלידה ומוחקת,
מנסה למצוא את המילים המתאימות.
קודם כל – האשמה עצמית.
האשמה עצמית רודפת אותנו מהלידה של התינוק הראשון ואולי אפילו עוד מהכניסה להריון.
לפעמים – עוד לפני הכניסה להריון, כשמנסים ולא מצליחים.
האשמה עצמית הזו היא הרסנית, היא לא תורמת לנו כבני אדם, לא תורמת להורות שלנו ולא תורמת לילדים שלנו.
אז בואו ננסה לשים אותה בצד?
בלי שתעשו זאת, המילים הבאות יכולות להשמע כהאשמה והן לא.
המילים שאני רוצה לכתוב הן מידע
ואתם יודעים שאני מאמינה שידע הוא כח,
ידע מוריד סטרס, ידע הוא אנטי להאשמה עצמית.
הביקורת שלי על המחקר מתחלקת לשניים:
1. המחקר עצמו והדרך בה נעשה
2. העובדות שהסיקו מהמחקר
העובדות שהסיקו מהמחקר
מוות בעריסה (SIDS ולא SUID) היא תופעה שמתרחשת בשנה הראשונה לחיי התינוקות, לרוב בחצי שנה הראשונה.
נכון להיום הרופאים לא יודעים לומר בצורה מדויקת מדוע המוות הזה מתרחש.
ההשערה היא שיש שילוב של נסיבות מסוימות ואי בשלות של מערכות התינוק שלא מצליחות להגיב לסכנה.
לדוגמא:
שילוב של סכנה – ירידת אחוזי חמצן באוויר יחד עם שינה עמוקה שהגוף לא מצליח להתעורר ממנה.
אז מה מצא המחקר?
במחקר בדקו אינזים Butyrylcholinesterase אצל תינוקות SIDS, תינוקות שנפטרו מסיבות אחרות ותינוקות חיים וגילו שבקבוצת תינוקות SIDS רמות האינזים היו נמוכות יותר.
האם אפשר להסיק מכך ש: “אי אפשר למנוע מוות בעריסה”?
ההיפך!
אם נניח שהמחקר צודק ונוכל לדעת שיש תינוק עם סיכון גבוה למוות בעריסה (ואת זה נדע כבר מספר ימים לאחר הלידה)
זה לגמרי בשליטה שלנו להטיב עם הסביבה שלו כדי שהוא יהיה פחות פגיע.
👈 לא להשכיב אותו לישון על הבטן.
👈 להניק.
👈 לא לעשן בסביבתו.
👈 לא להעביר אותו לחדר משלו אלא דווקא לישון בלינה משותפת בטוחה.
כלומר למזער את אותם הגורמים שיכולים לגרום למוות בעריסה אצל התינוק בסיכון מיוחד.
יכול להיות שבהמשך נגלה שמתן תרופה מסוימת,
אינזים מלאכותי, ישפרו את סיכויי התינוקות שנמצאים בסיכון.
אבל כל זה לא ידוע והמחקר הנוכחי לא מתיימר לתת לכך פתרונות.
מחשבות על המחקר עצמו
1. המחקר נעשה על כמות מצומצמת של תינוקות. נכון שסה”כ הם בדקו 722 תינוקות (חלק מהדגימות נפסלו בתהליך) אך רק 26 מתוכם היו SIDS. זה מחקר בסיס ולא מעבר. הבעיה היא לא במחקר אלא בכתבות שניפחו אותו להשגת רייטינג גבוה.
2. המחקר בדק את הקשר בין האינזים לבין מוות בעריסה תוך התעלמות מכך הגורמים שאנחנו יודעים שיכולים להשפיע על מוות בעריסה (אנחנו רק לא מבינים מדוע הם משפיעים). האם 26 תינוקות SIDS היו יונקים או מתומלים? איפה הם ישנו? האם הוריהם עישנו בזמן ההריון ואחריו? האם הם ישנו על הבטן או על הגב? יכול להיות שאם היו מחלקים את התינוקות (SIDS ולא SIDS) לפי הגורמים האלה, פתאום לא היינו רואים שונות מובהקת ברמות האינזים בין הקבוצות השונות. לא מצאתי את התשובות לשאלות אלה במחקר הזה, יכול להיות שזו תהיה מטרת מחקר המשך?
אני רוצה לסיים בהשוואה בין כותרת בעיתון:
👈 “נמצאה סיבה לסיכון מוגבר למוות בעריסה”
אל מול משפט הסיכום של החוקרים:
👈”הממצאים מראים שייתכן ויהיה אפשרי לבצע אבחון מוקדם של תינוקות עם סיכון מוגבר לSIDS ונותנים אפיק מחקרי ברור למחקרי המשך בתחום.”
מאחלת לכולנו לידה קלה,
תינוקות בריאים
ושהדיון על מוות בעריסה ישאר תאורטי בלבד.
