מה שנלמד את הילד הרגיש שלנו על הרגישות שלו, יהיה הבסיס להתמודדות שלו עם זה כאדם בוגר ועצמאי.
מפי אישה רגישה מאוד, שגילתה שהיא כזו רק בגיל 30.
נתחיל עם סיפור קצר.
כשהייתי קטנה היינו נוסעים עם המשפחה לאחד מהמעיינות הנובעים מהחרמון.
קראנו לו ‘הנחל הקפוא’, שכן, הוא היה ממש קר. אבל ממש. אחים שלי היו קופצים למים תוך דקה, ואני הייתי עומדת על סף המעיין, מכניסה ומוציאה את כף הרגל. לא יכולתי לסבול את הכאב של הקור (ולימים למדתי – שזו אחת הרגישויות שלי). וכל פעם הכנסתי עוד סנטימטר בגוף. עד שהצלחתי להתרגל לקור ולהיכנס – כבר היינו צריכים ללכת הביתה. הייתי מפספסת את כל החוויה וכל כך רציתי להיות עם כולם במים, והרגשתי שאני לא יכולה.
הדברים ששמעתי היו בעיקר שאני מפונקת, שאני אפספס את כל הכיף, ו’אל תבכי לי אחר כך שעד שנכנסת אנחנו הולכים’.
אבל אם היה מישהו שם שמבין מה אני חווה, ועוזר לי להתמודד עם הקושי – במקום להתבייש בו, אולי הייתי לומדת איך לעזור לעצמי להתווסת בתוך המים ולהצליח להיכנס ולהנות עם אחים שלי. ואולי גם הייתי לומדת שזה לא משהו שמסב לי הנאה והייתי בוחרת להישאר בחוץ ולעשות משהו כיף אחר. אבל את כל הצהריים הייתי מבלה בין לבין – לא במים, ולא מחוץ למים. עם רצון גדול להיות כמו כולם, ועם בושה גדולה, שאני לא מצליחה.
כשאנחנו מגדלים ילד רגיש, אנחנו שואפים שיגדל להיות אדם בוגר מווסת, מאושר, מסופק, מסתגל ומממש את מלוא הפוטנציאל שלו.
וזה לגמרי אפשרי, ותלוי הרבה בתגובות הסביבה אליו בתור ילד.
מהי רגישות יתר?
רגישות גבוהה היא תכונה מולדת, וקיימת אצל כ20% מהאוכלוסייה (וגם אצל בעלי חיים!).
אנשים רגישים מאוד חווים גירויים חיצוניים ורגשות בעוצמה גבוהה בהרבה מאדם עם רגישות ממוצעת.
מערכת העצבים אצל אדם רגיש, היא, ובכן, רגישה יותר. היא תבחין בהרבה יותר פרטים ומידע בסביבה, ולכן מועדת להגיע להצפה לעיתים קרובות מהממוצע. דברים שיביאו ילד רגיש להצפה יכולים להיראות מהצד כדברים מאוד שוליים ולא משמעותיים, כמו פתק בחולצה, ריח חזק של אוכל, רעש של הרבה ילדים בקניון, חום, קור ועוד הרבה.
מערכת העצבים מאוד רגישה לגירויים שמשפיעים על החושים – ריח, מגע, קול ועוד. אבל לא רק – גם חוויות רגשיות נחוות בעוצמות מאוד גבוהות אצל ילדים רגישים וגם אלו יכולים להביא להצפה. זה יכול להיות אירוע יום הולדת מרגש, מתנה שהוא מאוד רצה וסוף סוף קיבל, או לפגוש את אבא אחרי המילואים – וזה נחווה בעוצמות כל כך גדולות שאנחנו עלולים לראות את הילד שלנו בוכה ורוצה לברוח – אפילו שמדובר בחוויה חיובית.
יחד עם זאת, רגישות יתר היא תכונה מופלאה. מדובר באדם שקולט המון פרטים מהסביבה, פיזיים ורגשיים, ניואנסים קטנים כאלה שאחרים בקושי ישימו לב אליהם. כאלה שיכולים להפוך אותם לבני זוג מאוד מכילים ואמפתיים, לחברים טובים שיודעים איך לתמוך בחבריהם, לבוסים שיודעים איך להניע כל אחד מהעובדים שלהם, ועוד ועוד.
לילדים רגישים יש עולם פנימי עשיר, הם מסוגלים לעשות הבחנות מאוד מדויקות על הסביבה, יש להם אינטואיציה גבוהה, יצירתיות, אכפתיות ורגישות אל הסביבה, וכאדם מבוגר יהיה להם מאוד חשוב התפתחות אישית ורוחנית, הגשמה עצמית ועוד.
למדו אותו לדאוג לעצמו
ילדים רגישים (וגם מבוגרים רגישים) יכולים להזדהות מאוד עם האחר, לכאוב את כאבו, לדאוג לצרכיו – עד כדי ביטול עצמי.
אני חושבת שאחד הדברים החשובים שלמדתי עם הזמן – הוא לזהות את הצרכים והרצונות שלי, לקבל את זה שלפעמים הם שונים משל אחרים, ולהסכים לעמוד עליהם גם אם זה לא מה שהסביבה ציפתה ממני באותו רגע.
למשל, בעבר אם חברה הייתה מבקשת להיפגש איתי, ואני רציתי ערב מנוחה לבד, אבל הרגשתי שאני לא יכולה לאכזב אותה – הייתי מוותרת על עצמי בכדי לרצות אותה. פחדתי לאכזב, לפגוע. וכשאנחנו מוותרים על עצמנו – אנחנו משלמים מחיר. והמחיר הוא הרבה פעמים חוסר חיבור לעצמי, תחושה שאני לא יודעת מה הגבולות שלי – איפה האחר נגמר ואני מתחילה. ואז מערכות יחסים משלמות גם מחיר.
למדו את הילד שלכם שמותר לו להגיד לא. שמותר לו לרצות דברים אחרים.
שמותר לו לבחור בעצמו.
זה כלי כל כך חשוב, לכל אדם.
ולאדם רגיש במיוחד.
לפעמים הוא מוציא אותי מדעתי!
אני יודעת, זה מאתגר.
יש לו צרכים שלא ברורים לנו, לפעמים מאוד ספציפיים, ודורשים מאיתנו הרבה.
יחד עם זאת, אנחנו צריכים לשים לב לא לכעוס עליו בגלל שהוא רגיש.
הסיבה הראשונה – כי זה לא יעזור. זה כמו לכעוס על מישהו שיש לו סכרת – זה מצב נתון וזה לא הולך להשתנות.
הסיבה השנייה – אשמה ובושה כשאתם כועסים על אי הנוחות שהרגישות שלו מביאה איתה (ואין ספק שנוח- זה לא), התחושות שיעלו בו הן בעיקר תחושות אשמה ובושה. הוא עלול להרגיש שבגללו קשה לכם, שלא כיף איתו, שהוא מתיש אתכם, שהוא ‘ילד קשה’.
בהמשך, הוא עלול לחשוש מלשתף אתכם ברגשות ובקשיים שלו, כדי לא להרגיש שהוא “לא בסדר”.
אנחנו לא רוצים לגדל ילד שמסתיר את מי שהוא, שחושש להביע את עצמו, שרוצה לרצות את הסביבה, ובסתר מתמודד לבד עם הרגשות הגדולים שלו, ועם אשמה על כך שמרגיש אותם.
להיות אדם רגיש זו לא בחירה.
זו תכונה מולדת.
עובדה. מצב נתון.
ולכן כל כך חשוב שנדע מה זה אומר להיות אדם רגיש, ואיזה רגישות יש לילד הספציפי שלנו.
כמה שמעתי בתור ילדה – “את בוחרת להיעלב”, “את בוחרת לבכות”, “את בוחרת לכעוס”. הילד שלכם לא בוחר להיות רגיש. הוא לא בוחר להיעלב, או להיות מוצף רגשית, או להיות לא מווסת. הוא לא בוחר שהפתק של הבגד ישגע אותו כל היום והוא לא בוחר לבכות כשהוא לא מבין מה הוא מרגיש.
אז רגע מה, אסור להתלונן שקשה לנו? בוודאי שמותר.
להיות הורה לילד רגיש יכול להיות מאתגר. לפעמים מאוד מאתגר. חשוב שיהיה לכם מקום בטוח לפרוק בו את הקשיים שלכם. אבל לא בפניו. זכרו שכמשהו ברגישות שלו קשה לכם – הוא קשה גם לו. מילת המפתח כאן היא אמפתיה. אמפתיה לעצמכם, ואמפתיה אליו.
תעצימו את היתרונות שבלהיות ילד רגיש
בתרבות שלנו יש נטייה להתייחס אל רגישות כאל דבר שלילי.
“את רגישה מידי”, “לא צריך לקחת ללב כל דבר” היו משפטים ששמעתי על בסיס קבוע.
שנאתי שאומרים לי שאני רגישה. הרגשתי שזו מילת גנאי, תחליף ל-בכיינית, מפונקת, מתישה. ההקשרים היחידים ששמעתי על עצמי שאני רגישה היו – שאני נוטה להיפגע. ולבכות. ושאני צריכה להפחית מהנטייה הזו.
אבל יש עוד כל כך הרבה תכונות נהדרות, מופלאות ומרתקות בתוך הרגישות הזו והיינו רוצים להעצים את הילד שלנו מול הרגישות שלו, ולא לתת לו תחושה שזו תכונה לא טובה שצריך לשנות.
ילדים רגישים יקבלו הרבה ביקורת בחיים, לרוב כי הסביבה פשוט לא תבין מדוע הם מתוסכלים ברגעים מסוימים, למה הם מתבודדים לפעמים, מדוע יש להם התנהגויות שנראות “מפונקות”, ועוד..
חשוב להעצים את החוזקות והיתרונות בלהיות אדם רגיש. ויש מלא כאלה. ספרו לו כמה זה נפלא שהוא רגיש, שהוא מבין יותר טוב סיטואציות ואנשים, שזה הופך אותו לחבר נפלא, לילד יצירתי, ספרו לו כמה אתם גאים להיות ההורים שלו. שיש לו כוח על – הוא סופר רגיש! ולא לכל אחד יש את כוח העל הזה.
תהיו סבלניים לתהליכים
זכרו שלילד שלכם לוקח זמן להסתגל ולהכיל שינויים. שינויים הם דבר שמעורר סטרס באופן טבעי אצל כל אדם – זה המנגנון ההישרדותי שלנו שיודע ששינויים טומנים בתוכם סכנה. הם לא צפויים, ואי אפשר לדעת מה יקרה. אבל עבור ילדים רגישים חווית הסטרס היא עוצמתית יותר, הם קולטים יותר מידע מהסביבה שעלול עוד יותר להציף אותם, ושינויים נחווים כחוויה מאתגרת. לפעמים אפילו מאוד מאתגרת.
לכן, ככל שאתם תבואו מראש מוכנים לכך שההסתגלות תיקח זמן – כך תוכלו להיות סבלניים ומכילים יותר כלפי הילד שלכם, תחוו בעצמכם פחות תסכול, ובזכות זה גם הילד שלכם ירגיש שאתם מבינים אותו ונותנים לו המקום והזמן להתרגל, הוא יחווה ביטחון, וכנראה שיעבור את ההסתגלות בצורה טובה ומהירה יותר.
זה תקף להסתגלות לשינויים גדולים כמו כניסה לגן, מעבר דירה, הולדת אח קטן.
אבל חשוב לזכור שהסתגלות היא גם לדברים קטנים, כמו הגעה לבית של סבתא, טעימת מאכל חדש, משחק חדש, ועוד.
תעשו הכנה מראש
בעולם שבו כל שינוי יכול להחוות כאיום, דברים חדשים מעלים את רמות הסטרס (כן גם דברים חיוביים, נהדרים ומרגשים!), אנחנו נרצה להכין את הילד שלנו כמה שיותר לקראת המתכונן.
כי וודאות = ביטחון.
ספרו לאן הולכים, את מי תפגשו, מה יהיה לאכול, מתי האירוע מסתיים, וכל מידע שיכול להיות רלוונטי. בהגיעכם למקום או אירוע שעלול להיות מציף – אתרו לכם מקום שקט יותר שיוכל להיות מקום איפוס בשביל הילד הרגיש שלכם, שתוכלו לקחת אותו לנוח שם אם יגיע להצפה גבוה. הביטחון הכי גדול שהוא ירגיש יבוא מתוך ההבנה שאתם אוהבים אותו, מכירים אותו ומקבלים אותו כפי שהוא.
שאין לכם רצון לשנות אותו.
שאתם מבינים את האתגרים שלו, ושיש לזה מקום.
עזרו לו להכיר את האתגרים שלו
ככל שהוא יבין יותר טוב את הרגישות שלו, באיזה מקומות היא מאתגרת אותו, ומה הוא צריך כדי להתווסת – כך יהיו לו חיים טובים יותר והוא יסתגל בקלות רבה יותר.
לא מזמן אני ובן הזוג שלי עברנו דירה.
באותה תקופה גם עברתי שינויים מהותיים בקריירה שלי (והפכתי ליועצת שינה 😊).
שקלנו גם לעבור לעיר אחרת. ככל שחשבתי על זה נלחצתי יותר, ואז הבנתי – זה הרבה שינויים בשבילי בבת אחת. המעבר מהדירה הקודמת, ושינויי הקריירה היו הכרחיים מבחינתי, והבנתי שלהחליף גם עיר ולעבור לסביבה שאני לא מכירה – יהיה בשבילי יותר מידי.
הסברתי לבן זוג שלי שלוקח לי זמן להסתגל וזה מאתגר לי מספיק שני שינויים מהותיים, ומתישהו בעתיד נוכל גם לעבור לעיר אחרת. אם לא הייתי מבינה את הרגישות שלי ומכירה את עצמי, יכול להיות שהייתי לוקחת על עצמי יותר מידי שינויים, נכנסת לסטרס מאוד גבוה ולא מבינה למה, ודברים אחרים היו משלמים את המחיר על כך – הזוגיות שלי, הקריירה שלי, השקט הנפשי שלי.
כמה חשוב שהילד שלנו ידע איפה החיים מאתגרים אותו, גם כדי שלא ייבהל, אבל גם כדי שידע להבין את עצמו, וידע איך לעזור לעצמו.
למשל: “אתה לא אוהב את הרעש של הבלנדר, בוא נלך יחד לחדר שלא נשמע אותו / אני אחבק אותך עד שהרעש ייגמר..”
חשוב לא להכריח להיות בסיטואציות שהן בלתי נסבלות עבורו, ולסמוך על זה שעם הזמן, ההתפתחות, והוויסות שהוא לומד לאט לאט בעזרתכם – הוא יוכל לאפשר לעצמו להתמודד עם עוד מצבים שפחות נעימים לו בעתיד.
תדברו איתו על רגשות ותלמדו אותו איך להתווסת
הרבה פעמים הוא ירגיש משהו בעוצמות מאוד גדולות והוא לא יבין בכלל מה הוא מרגיש, ולמה.
ככל שהוא יגדל יהיו לו כנראה יותר כלים ודרכים להתווסת. אבל ככל שהוא קטן יותר – כך הוויסות העיקרי והכי מועיל שלו – הוא אתם.
עיבוד חוויות רגשיות ושיום רגשות – הם כלים לוויסות כשלעצמם, והם גם כלים שמאפשרים התפתחות רגשית. אלו כלים חשובים בחינוך וגידול ילדים מווסתים ובריאים, ועל אחת כמה וכמה עבור ילדים רגישים.
“אתה כועס כי …., אני מבינה אותך. אני יכולה להציע לך חיבוק / כשאני כועסת מאוד עוזר לי לצאת לחצר לנשום אוויר ..” וכו’.
ילדים רגישים הרבה פעמים, במיוחד אחרי מצבים מציפים, ירצו להיות לבד. זה דבר מצוין שהם יודעים שזה עוזר להם! מדובר במנוחה למוח מכל גירוי, כאשר גם אינטראקציה חברתית היא גירוי משמעותי, וזמן לבד מאפשר מנוחה את המנוחה שהמוח זקוק לה. אפשרו להם את זה ואל תיבהלו מכך, זה לא אומר שהוא יהיה אדם לא חברותי. להפך, הוא יהיה אדם שיודע לענות לעצמו על הצרכים, למלא מאגרים, ולצאת אל אינטראקציות מווסת ונינוח.
אפשר להציע להיות יחד איתו, ולהיות קשובים לצורך שלו. אם הוא מעדיף להיות לבד – אפשרו לו.
“במסיבת פורים היה מאוד רועש, רוצה לנוח איתי בחדר קצת?”
וזכרו – להיות אדם רגיש זו מתנה, שרק צריך ללמוד את הדרך ללכת איתה.
