עבור כל אחת סיפור ההנקה מתחיל בצורה שונה.
אצל חלק הוא יתחיל ישר אחרי הלידה ואצל אחרות אחרי מספר ימים.
חלק יתמודדו עם קשיים וחלק לא.
גם סיפור סיום ההנקה מתרחש בצורה שונה אצל כל אחת מאיתנו.
הנקה היא חלק מהותי ממערכת היחסים שלנו עם התינוק ולא משנה באיזה גיל ומאיזו סיבה היא תסתיים
כולנו נרצה שלסוף יהיה סיום מתוק.
בכתבה הזו אני רוצה לספר לכן על מספר דרכים פופולריות להפסיק הנקות לילה או הנקות בכלל
ומדוע אני מציעה לא להשתמש בהן.
מרחתי חרדל/אלוורה/פלפל חריף, נתתי לו לינוק כדי שיראה שזה כבר לא טעים ויפסיק.
הנקת פעוטות מעבר לערכים חיסוניים ותזונתיים היא חלק ממערכת יחסים, היקשרות בטוחה, אמון ובטחון שנרקמים בין אמא לתינוקה.
גמילה מהנקה – למרות שהמילה עצמה נשמעת חדה וקצרה, היא תהליך שלם שבו יש מעבר למערכת יחסים שבה הצרכים נענים בדרכים שלא כוללות הנקה. כדאי שתהליך המעבר יהיה קשוב ומכבד בדיוק כמו כל תקופת ההנקה שקדמה לו. חבל להרוס תקופה מתוקה וטהורה כל כך עם סיום מר שכולל גם שקר לתינוק.
השארתי את התינוק לכמה ימים וכשחזרתי הוא כבר שכח איך לינוק
הנקת פעוטות משמשת בין היתר כלי תקשורת בין האם לפעוט.
כחלק מגמילה מהנקה אנחנו משנות את דרכי התקשורת שלנו, לומדות לענות לצרכים שלנו ושל התינוק ללא ההנקה.
בגמילה שכוללת השארת הפעוטות בלעדנו, אין תהליך.
אם אחזור והוא לא ינק – האם למדתי איך לתת לו מענה ללא ההנקה? ישנה ציפיה לא מציאותית שהצרכים שהובילו להנקה יתפוגגו יחד עם ההנקה אבל הפעוט עדיין יחפש קרבה, דרכי הרגעה כשעייף, עצבני, מתוסכל, דרכי הרדמה, שתיה, הזנה. אם לא למדנו עד עכשיו לתת מענה נוסף יחד או ללא ההנקה, זה שנפסיק להניק לא יגרום לפעוט שלנו להפסיק לחפש אצלנו את המענה לצרכים שלו.
ואנחנו?
נשאר זמנית ללא פתרונות ועם תסכול רב, של הפעוט ושלנו.
בנוסף, פרדה מהנקה היא תהליך רגשי.
ברגע שאנחנו עוזבות את הפעוט אנחנו מכריחות אותו להתמודד גם עם איבוד ההנקה וגם עם פרדה מהאדם הקרוב אליו ביותר. האם הוא יצליח? כנראה שכן. הילדים שלנו הם יצורים סתגלתניים ביותר! אבל האם נרצה שיסיים הנקה מתוך ההבנה שמעכשיו אתם יוצאים לדרך חדשה ומרתקת לא פחות או מתוך תחושה של מחסור?
שמתי פלסטר ואמרתי שיש לי פצע ולכן אי אפשר לינוק יותר
אחת הבעיות (ובעיני זו דווקא הבעיה השולית) היא החשש שהפעוט יחשוב שהוא זה שפצע את אמא. גם כאן, כמו בשיטות הקודמות אין תהליך. אנחנו לוקחות בצורה פתאומית את הכלי הראשי להרגעה, הרדמה, אולי גם הזנה (תלוי באיזה גיל מדובר), כלי היקשרות ותקשורת ואומרים לפעוט – “תתמודד, זה מה שיש.”
אמהות מספרות
הפסקתי עם הנקות לילה בגיל 1.3 בצורה מהירה. בהתחלה היא ישנה נהדר, 10 שעות רצוף! אבל לאחר חודש-חודשיים היתה לנו תקופת שיניים, היא התחילה להתעורר הרבה. השיניים כבר יצאו אבל השינה נשארה קטועה כאילו היא התרגלה להתעורר. פעם הייתי מניקה אבל עכשיו אני מחבקת, מנענעת ולוקח לה שעה-שעה וחצי להרדם חזרה. ההרדמות נהיו סיוט, צרחות והמון תסכול, גם ביום וגם בלילה.
בן שנה וחצי וקם מיליון פעמים בלילה. הפסקתי הנקה לפני מספר חודשים וגם העברנו לחדר משלו. כל לילה אני או בעלי קמים כדי להרדים אותו והוא מתעורר אפילו יותר. לפני כן היה ישן בלינה משותפת, מתעורר, יונק כמה דקות ונרדם חזרה.
הבת שלי בת 2.4. החלטתי שמספיק להניק בלילה ופשוט הפסקתי. קיוויתי שזה יעזור בשינה. כתוצאה מכך היא הפסיקה להרדם לשנ"צ שזה עוד בסדר אבל בלילה היא מתעוררת פעמיים (שיפור מחמש) עם צרחות קשות שנמשכות בין 15-30 דקות. היא לא נותנת לי או לאף אחד אחר לחבק אותה ואם מנסים היא מתחילה להרביץ לנו. אחרי היא נרדמת מהתשה. כל יום היא צורחת יותר ויותר זמן. מה לעשות???
הפסקנו הנקות לילה בגיל שנה ושמונה ועדיין התעורר המון בלילה. בנוסף התקשתי להרדים לצהריים. נאלצתי לצאת לסיבוב ברכב או בעגלה, אחרת לא נרדם.
בת שנה וחודשיים. הפסקתי להניק בלילה כמעט שלושה חודשים אבל עדיין מתעוררת בין 2-5 פעמים בלילה. אני לא מניקה להרדמה, היא יונקת בערב ונרדמת עם חיבוק. ילדה כל כך חכמה, מבינה הכל, למה היא לא מצליחה להבין שאין יותר ציצי ולישון ברצף?
בן שנתיים. הפסיק לינוק בלילה וישן רציף יותר אבל אם פעם היה מתעורר בין 7-8 בבוקר, עכשיו מתעורר בין 4:30-5:30 ולא חוזר לישון בשום דרך. עצבני, רואים שהוא עייף כבר מחמש אחר צהריים אבל מושך את העייפות ונרדם רק בשמונה. בעלי צוחק שהוא פוחד לחזור הביתה כי הוא יודע איזה טנטרומים מחכים לו בבית.
מה הבעיה העיקרית המשותפת לכל השיטות האלה?
השיטות האלה נועדו לייצר “אשם”, זה שאחראי על הפסקת ההנקה. אנחנו מורידות את האשמה מעצמנו.
זה לא שאמא מאסה בהנקה, לא רוצה להניק יותר אלא שהנסיבות לא מאפשרות הנקה.
יחד עם הסרת האחריות מעצמנו אנחנו מעבירות את האחריות על הפעוט.
אתה צריך להבין שיש פצע, שאין אמא, שזה לא טעים ואתה זה שתבחר מרצונך כביכול שאתה כבר לא צריך או לא מעוניין לינוק.
הסרת אחריות מעצמנו והעברת אחריות על הפעוט זה ההיפך מגישה היקשרותית.
מה קורה כאשר הפעוט מבין שהוא האחראי ולא ההורים?
הוא הופך לאחראי.
נשמע טוב, לא? הוא יהיה עצמאי, לא תלוי בנו.
הבעיה שהוא לא יהיה תלוי בנו גם כשנרצה שיהיה תלוי.
פתאום הוא לא יקשיב לנו במצבים בהם קודם לא היתה בעיה.
הוא לא יסכים איתנו. יתרה מכך, הוא יתחיל לפקוד עלינו: אמא, את צריכה לעשות ככה וככה.
כמות הטנטרומים יכולה לגדול משמעותית.
האם זה יקרה תמיד? התשובה כמובן שלא.
יש הרבה יותר בהורות מאשר הנקה בלילה ויש חשיבות רבה ליישום ההובלה הטבעית בכל האספקטים בחיים.
אבל, כמו שאפשר לראות בחלק מהסיפורים, זה קורה לא מעט.
מה עוד יכול לקרות?
אנחנו יכולים לחשוב בתסכול
שהיינו היקשרותיים, פינקנו (יותר מידי), נתנו (יותר מידי) וזו התוצאה.
כאשר בפועל הבעיה היא לא שהוא היה תלוי בנו יותר מידי אלא שלא היה תלוי בנו מספיק.
עצמאות אמיתית צומחת מתוך תלות, כשהפעוט יודע שאת ההחלטות החשובות, הענקיות, אלה שהוא עדיין לא מסוגל להתמודד איתן – האדם שהוא מקושר אליו והולך אחריו, מחליט.
איפה זה פוגש אותנו בהנקה?
הצעד הראשון בעיני הוא להבין מדוע את רוצה להפסיק להניק בלילה או בכלל ולא להעביר את האחריות לשמש שישנה בלילה, לרופא שאמר שיש פצע או ליצירת הפרדה פיזית בינך לבין התינוק.
מה הלאה?
להבין את הצרכים התזונתיים של התינוק שלך והאם ניתן להפסיק הנקות לילה או הנקות כלל ללא תיסוף,
להבין איך לתמוך ברגשות שלו בצורה היקשרותית,
איך להוביל אותו ללא כח ולא מתוך סמכות אלא בהובלה טבעית
להשתמש בארגז הכלים ההיקשרותי כדי להוריד את מפלס הסטרס.
פעוט נינוח עם דרכי הרגעה מגוונות יצליח להתמודד עם הפסקת הנקות בצורה הרבה יותר בריאה, מהירה ונינוחה לשניכם.
בחיים בכלל ובהורות בפרט – גם לדרך יש חשיבות ולא רק לתוצאות הסופיות.
שיטות “זבנג וגמרנו” אינן טובות לא רק לתינוק אלא גם לבריאות האם – בריאות נפשית ובריאות פיזית.
מאחלת לך להניק בדרך המתאימה לך,
במשך הזמן שמתאים לך
ולסיים את ההנקה עם תחושה טובה, תוך חיזוק ההיקשרות שלך עם הפעוט.
אלכסנדרה
