רוצה לחלוק איתכם שיחה שהיתה לי עם גננת של איתן
כשהוא נכנס בפעם הראשונה לגן.
נפגשתי עם הגננת שלו שעשתה רושם של אישה מקסימה,
דיברנו על איתן, על אילוצי הגן ועל הסתגלות.
אחד הדברים שאמרתי לה שבתקופה הראשונה
אני אקח אותו לפני השנ”ץ עד שארגיש שהוא יכול להשאר שם לשינה.
היא שאלה מתוך סקרנות:
למה למשוך? הרי בסופו של דבר הוא יצטרך להתמודד ולהשאר כאן לשינה.
אני ממש שמחתי שהיא שאלה!
אחד הדברים שהכי מפחידים בכניסה למסגרת, זה שיש לנו רעיון בראש
ולגננת רעיון אחר
והפחד הוא לפתוח את הנושא לשיחה כדי שלא יגרור ריב וטעם מר בפה.
חשוב לזכור שבסופו של דבר, לי ולגננת יש את אותה המטרה
– שלאיתן יהיה טוב בגן.
עניתי לה שהיקשרות לוקחת זמן
ושינה היא המצב הפגיע ביותר שלנו.
לכן אנחנו יכולים לישון בצורה טובה רק במקום שמרגיש לנו בטוח פיזית ורגשית
כשהאנשים בו הם הבסיס הבטוח שלנו.
ככל שהוא ישאר יותר זמן בגן (בלי להשאר לישון)
כך הוא יכיר יותר אותה, את הסייעות (לא את הגן! לא המקום הוא החשוב)
וככל שההיקשרות ביניהם תתחזק
כך השינה הראשונה בגן תהיה קלה יותר.
(וזה בכלל לא קשור אם הוא נרדם עם הנקה או בלעדיה)
לכן יש הבדל מהותי האם ישאר לישון אחרי יומיים בגן או אחרי שבועיים.
נחשו מה?
היא הסכימה איתי 🙂
בתור מדריכה, מלווה, מרצה – אני לגמרי מלאה בבטחון.
יש לי הרי קורס שלם על הסתגלות לגן ואני בניתי אותו על סמך ניסיון וידע מקצועי.
אבל בתור אמא אני כמו כולם – רגישה, חוששת, לפעמים מפחדת.
הוקל לי שהייתי אמיצה
אמרתי את מה שיש לי על הלב
שוחחנו והגענו לעמק השווה.
מה זה בעצם תהליך הסתגלות?
בשביל להבין האם התהליך הסתיים בהצלחה חשוב להבין מה זה בעצם תהליך הסתגלות.
הסתגלות אמיתית היא לא “מסוגלות” פיזית. הילד שלנו מסוגל להשאר בלעדנו בכל מקום ולשרוד.
אבל זה לא מה שהיינו רוצים לספק עבורו.
גן הוא הבית השני של הילד. גם אם הפעוט שלך נשאר בגן עד השעה 13\14 הוא מעביר בגן את רוב שעות הערות שלו.
ומה זה בית? בית זה הבסיס הבטוח. המקום שבו אני מרגיש מוגן, מסוגל לפרוק רגשות, יודע שיקבלו אותי ויאהבו אותי ללא תנאי, לא משנה מה אני אומר או עושה.
איך אנחנו יוצרים את הבסיס הבטוח החדש הזה? בעזרת תיווך.
כשאני נמצאת במקום חדש הומה אדם ואני זקוקה לעזרה, רוב הסיכויים שאני לא אפנה אליהם למרות שיש כל כך הרבה מסביבי.
אבל אם מישהו שאני מכירה היה מציג לי את אחד האנשים האלה, הסיכוי שאפנה אליו היה גדל.
ואם הייתי יודעת שהאדם הזה הוא חבר קרוב, בן זוג, בת דודה של מי שאני מכירה הסיכוי שארגיש בנוח בפניה הזו היה גבוה ביותר.
זה לא שונה עבור הפעוטות שלנו.
לא מספיק שנציג את הגן – את המקום, את השיגרה, את הילדים, הגננת ואת המשחקים. אנחנו רוצים להיות ערוץ תיווך, חבל טבור בין הילד לגננת. להראות לו שהיא אדם חשוב בעינינו, אדם קרוב, אדם שאנחנו סומכים עליו.
ואיך עושים את זה בלי להכיר אותה ולסמוך על “תעודות” וחוויות של זרים?
בכנות? אי אפשר.
אז ננסה להקשר בעצמנו כמה שיותר.
בשיחה איתה נשאל לא רק על הגן ונדבר לא רק על הילד אלא נכיר גם אותה כאישיות.
כשנגיע לגן נתרכז לא רק בגן או בילד אלא בשיחה עם הגננת. שיחה קצרה שהיינו מייצרות עם חברה שפגשנו ברחוב.
נדבר עליה ולא רק במושגים של “יש לך גננת כיפית” ו”כמה שהיא אוהבת אותך” אלא גם מה אנחנו מרגישים וחושבים עליה.
איך נדע שהתהליך הסתיים?
התהליך יסתיים לא כשהילד יפסיק לבכות בפרדה. יש מצב שעוד חודש, עוד חצי שנה ואפילו בשנה הבאה יהיו תקופות שלא ירצה ללכת לגן. משמח אותי שהילד שלי בוחר להיות איתי מאשר עם אנשים אחרים! זוהי היקשרות בריאה ונורמלית.
התהליך יסתיים כשהילד מתנחם אצל הגננת. כשהיא יודעת לקבל את הרגשות שלו, להכיל אותו, להוביל אותו.
כשאני נפרדת ממנו והוא עצוב אך מקבל את החיבוק שלה ומחבק אותה.
מה עוד?
במשך כחודשיים, הרבה אחרי שהפסיקה לבכות בפרדה, אלה היתה פורצת בדמעות, פריקת תסכולים ואף טנטרום כשהייתי לוקחת אותה מהגן.
זה היה סימן לכך שהיא צוברת הרבה סטרס ולא מסוגלת עדיין לפרוק אותו בצורה בריאה בסביבה של הגן.
כשהיא התחילה לבכות בגן, לפעמים להתנהג בצורה שובבה או כמו שאומרים “לבחון גבולות” (זה לא זה! אין קשר לגבולות) אמרתי לעצמי – סוף סוף היא מרגישה בטוח במקום הזה. ובצורה קסומה – כמות הטנטרומים ובכי ישר לאחר החיבור איתי פחתה משמעותית.
אם אתם לא מרגישים בטוחים איך לצעוד בדרך החדשה
איך לבצע תהליך הסתגלות בצורה המתאימה לילדכם
אני מזמינה אתכם לקורס שלי “הסתגלות לגן” המתאים מגיל 10 חודשים.
שימו לב – הקורס קיים בשתי גרסאות, עם וללא ליווי.
הליווי מתחיל מאמצע אוגוסט ונמשך עד אמצע ספטמבר, בקבוצת הורים קטנה עם מענה ותמיכה יומיומית.
מאחלת לכם הסתגלות נעימה, היקשרות חזקה
וילד שמרגיש שהגן הוא הבסיס הבטוח שלו – להנות, לשחק אך גם להתעצב ולבכות.
אלכסנדרה
