גן בעיני הגישה ההיקשרותית

נשאלה השאלה בקהילה: איזה שאלות אפשר לשאול כדי לזהות מטפלת היקשרותית. איך נדע שהגן היקשרותי.

אני לא רוצה להביא לכם צ’קליסט שאלות אלא לתאר מה עושה גננת היקשרותית. שיחה כנה ופתוחה עם הגננת תעזור לכם להבין האם הגננת היא בגישה או לא.

לא כל מה שכתבתי מתקיים בכל הגנים בישראל אבל בהחלט יש גנים בהם מתקיימים דברים רבים מהרשימה (שנבנתה על סמך הדברים שאספתי מהורים והגנים שהם חוו).

כיצד משמרים את החיבור להורים בזמן שנמצאים בגן?

• בגן מדברים על ההורים. כמה ההורים אוהבים את הילדים, מה הם יעשו אחר צהריים לאחר שיפגשו. 
• במהלך מפגש בוקר ביום ראשון הילדים מספרים איך הם בילו עם ההורים בסופ”ש.
• יוצרים יצירות להורים.
• יום “הורה” כשמעודדים את ההורה להגיע לגן ולדבר על המקצוע שלו או להעביר חוג.
• מביאים מהבית צעצוע, מצעים שהילד בחר עם הוריו.
• אם הילד מתגעגע יש אפשרות להתקשר להורים.
• הסתגלות הדרגתית המאפשרת שהות של ההורה זמן מסוים בתוך הגן.
• שיח קצר בין ההורה למטפלת עם חיוך ורצון כנה להזמין אותה להיות חלק מהמשפחה שלנו.

• בסופ”ש כל ילד בתורו מקבל את “גביע הגן” (כוס קידוש) שהוא שם על השולחן בארוחת שישי.
• מדברים על הגן, על המטפלת. מראים לילד תמונות וסרטונים שלו מהגן. נזכרים בפעילויות שהוא עושה בגן בדגש על החיבור עם הגננת (חיבקה, עזרה, נתנה, לימדה) ולא דווקא על הכיף שבפעילות עצמה.
• הגננת תמיד שם – כדי לתת חיבוק ונשיקה כשמגיעים לגן וכשנפרדים ללכת הביתה.

• נמצאת עם הילד בזמן שהוא מתוסכל ומפגין את זה באלימות (נשיכות, שריטות, דחיפות, צעקות). לא מענישה, מתמללת רגש ומשדרת שהיא אוהבת ומקבלת אותו בלי קשר להתנהגות שלו.
• שומרת על סדר יום לא נוקשה אך ברור שמתאים לילדים הנמצאים בגן. רמות תסכול וסטרס עולות כאשר הילדים עייפים, רעבים או אין להם מספיק מרחב תנועה להוצאת אנרגיות.
• לא מפחדת לחבק, לנשק, לנענע. אין לה חוקים “אצלנו כולם נרדמים לבד” והיא מוכנה לתהליך הדרגתי שבו היא נשארת עם התינוק עד שלומד להרדם בנינוחות וללא המגע שלה.