אני הגבר השלישי שסיים הכשרת ייעוץ שינה בהורות מחבקת.
אחת מחברותיי לקורס אמרה לי שאני חייב לכתוב על המונח ״אבא מעורב״ כי הוא מונח מכעיס ונוראי.
נו באמת חשבתי לעצמי, זה לא כזה מעניין..
לאבא שהוא שותף מלא (ונפלא) כמוני, זה ממש מונח ישן, למה לדון בו?
ברור שאבא הוא שותף ולא ״מעורב״.
בתפיסה הפמיניסטית שאני מחזיק בה – נשאף לבטל את המונח הזה, הורה הוא הורה.
מגדר הוא הבנייה חברתית ואבא הוא כמו אמא רק גבר.
אז לא צריך לעסוק בזה – “אבא מעורב״ הוא מונח מעצבן ולא מעניין.
אז על מה הכתבה בכלל?
להתבונן במונח הזה ולראות את הרלוונטיות שלו, אולי בראיה חדשה לגמרי.
חשוב לי לציין שהמילים האלו נכתבו על מודל המשפחה ״הקלאסית״ בו זוג של גבר ואישה מגדלים יחד ילדים. אני יודע שאנחנו ב-2024 ויש מגוון דרכים שונות ונפלאות להיות משפחה, אני מקווה שכל סוג של משפחה תדע לקחת מכאן מחשבות ורעיונות לחייהם.
מה זה אומר: להיות אבא?
התפיסה הפמיניסטית שלי נותרה בעינה כשהפכתי לאבא, אבל ההקשר שלה השתנה.
עצם היותי גבר הוא מרכיב זהות מכריע ועם בוא ההורות, מרכיב הזהות ״אבא״ נכנס לחיי ומצאתי את עצמי מנסה להבין את הזהות החדשה ולא ידעתי לאן לשאת את עיני.
הסתכלתי על אבא שלי וראיתי אבא נפלא: מפרנס, חרוץ, עובד קשה, שילדיו הם בראש סדר העדיפויות ולכן הוא תמיד עובד כדי שלכולם תמיד יהיה מספיק ומעבר.
אז הוא יגיע בשמונה בערב ולא יתעסק בזוטות כמו מי חבריי או באיזו כיתה אני כי יש עתיד לדאוג לו.
אני מלא הערכה כלפיו, אך מהרגע שהופיעו שני פסים על מקל ידעתי שאני לא מעוניין להיות כמוהו.
אז כמו רבים אחרים, אני קצת אבא דור ראשון וצריך לייצר לעצמי זהות חדשה.
מזל שאני גם חלק מדור ה-y ויש לנו כלים חדשים לייצר זהויות.
אפשר לקרוא ספרים, לצרוך תוכן ולהצטרף לקבוצות.
בעוד בת זוגתי מגדלת עובר ויכולה ליהנות משפע העולם הוירטואלי של הריוניות, יולדות ואימהות, אני צללתי ראש אל מעמקי האבהות ברשתות החברתיות.
אם תהיתם איך קוראים לאימא או בת הזוג באותם מעמקים, היא קרויה ״הצודקת״.
את החלל בין ההורות שאבות ישראליים מבקשים לעצמם לבין האבות שהם, ממלא הומור מהול בעצב.
אין עולמות תוכן רבים ומרחבים העוסקים בכניסה לאבהות באופן מעמיק.
אחת הדוגמאות המובהקות הוא ספר ״תינוק המדריך למשתמש״ – ספר על הורות לתינוקות הכתוב כולו כמו ספר הוראות טכניות למכשיר כמו מדיח או טלוויזיה. כי הרי אבא חדש, לא שואף לעבד את הזהות החדשה שלו ולהבין איך לגדל ולהיקשר לתינוק הוא צריך לדעת פשוט מה עושים כש”המוצר״ פולט או בוכה.
המשכתי לחפש את הזהות החדשה שלי כאבא
בחוץ קצת התקשיתי למצוא מקום לחשוב איזה מין אבא אני אבל לפחות בבית קיוויתי שאוכל להיות הורה שותף ושווה ולא ״מעורב״.
בכל שלב בזוגיות שלנו ניסינו להיות שוויונים – מתוך מודעות עמוקה לנורמות מגדריות בחברה שלנו, ביקשנו ליצור מרחב שוויוני בביתנו.
אבל לא הייתי בהיריון ולא ילדתי, אלא ליוויתי ותמכתי.
הדולה שהייתה איתנו בלידה היטיבה להגדיר לי את תפקידי ועזרה לי להחזיק ולהוביל את המרחב שאיפשר לבת זוגי ללדת כפי שהיא בחרה. שבועיים אחרי הלידה, בלב שבור, הותרתי את בתי הטריה ואימה והלכתי לעבוד.
עשיתי זאת במהלך כל ימי העבודה של החצי שנה שלאחר מכן, בעצב ובגעגוע ובתחושת פער אדירה, שלא חווינו לפני כן בחיינו המשותפים.
אבא הוא לא אמא, לאבא המבקש להיות הורה שוויוני שותף מלא כמעט שאין למי לשאת עיניים ולהגיד ״אהיה אבא כמוהו״, אין ממש מרחב אמיתי או וירטואלי לעבד בו ולאמץ בו את הזהות החדשה וגם אין שוויון כי אנחנו לא יולדים תינוקות וכמעט אף פעם לא יוצאים לחופשת לידה.
אז בתוך הסיטואציה הזו שבה האבא איננו שותף מלא בפועל, נפלא שיש גברים שרוצים להיות ״אבא מעורב״, אז למה המונח הזה עדיין מכעיס?
הוא מכעיס כי זה כל כך ברור שאנחנו שנינו יחד הורים אז התזכורת שאני הורה שונה מאמא ואוליי אפילו הורה עם קשר פחות קרוב בתחילת החיים, יכולה להעלות פער כואב בין ההורה שאני לבין הורה שאני רוצה להיות. הוא מכעיס כי אני הורה לא פחות מאמא אז התחושה היא שהמילה מעורב אולי משנמכת את מעמדי ולא מתארת טיב הקשר שלי עם הילד או הילדה שלי.
היא גם מכעיסה כי אולי בסביבה החברתית ONLINE שלי, אבהות משותפת היא מובנית מאליה, אבל היא רחוקה מכך שנות אור בכל כך הרבה קבוצות בחברה הישראלית.
מה אני מציע?
בואו נכיר בכך שאבא שונה מאמא.
אבא לא יולד, אבא לא מתמודד עם משכב לידה, אבא לא מניק (לפעמים גם אמא לא, נכון) ואבא כמעט אף פעם לא יוצא לחופשת לידה והוא נאלץ לחזור לעבודה.
את ההבדל האחרון אנחנו בעיני חייבים לשנות (מאבק פוליטי חשוב שלא אדון בו כרגע) אבל כעת, אני מזמין את אבות (ואימהות) להכיר בהבדל ולבקש ליצור מתוכו התייחסות מחודשת למונח ״אבא מעורב״.
מעורב הוא קודם כל לא מתערב בבחירות בת זוגתו – אין ממקומו של האבא להגיד לבת זוגו איך ומה לאכול בהיריון, איך ללדת, מתי לצאת לבית החולים והאם לקחת אפידורל.
הוא לא צריך להגיד לה שהיא חייבת להניק או שיאללה תוותרי וניתן לו פשוט בקבוק.
גם בהמשך הוא צריך לעבד את רגשותיו בכדי להגיע לשיחה המתמשכת עם בת זוגו על זמן שהותה בבית עם התינוק לבד ללא שיפוטיות.
אז מה כן?
אני מציע שלושה דברים לאבא המעורב בתחילת דרכו: שותפות, תמיכה וידע.
שותפות
כאשר האבא בבית, הוא הורה לא פחות מהאם.
מחזיק, מחתל, מקלח, משחק, מחבק, מנשק, מרדים, מתעורר, מאכיל, מנקה, מוציא גרעפסים וכיו״ב.
פעמים רבות, פערים שנוצרים בתקופת הלידה נשארים שנים קדימה.
תמיד אפשר לתקן אבל ברגע שיש משימה שהיא ״רק של אמא״ זה יוצר ריחוק.
אחד מהאתגרים הגדולים ביותר בתחום זה הוא נושא ההרדמה.
אין ספק שבמשפחות רבות ההנקה היא הדרך הכי קלה ונוחה להרדים (ומי ששואפים להפריד בין השניים, יש כאן באתר כתבות רבות שיסבירו למה עדיף שלא).
אבל תינוק ופעוט יכול להחזיק בכמה הקשרי שינה (“דרכי הרדמה”) במקביל. אין לי מילים לתאר כמה חשוב שגם אבא ידע להרדים. למען השותפות בהורות, ההיקשרות עם התינוק ולמען לתת לאמא פשוט להתקלח, לצבור עוד קצת שינה או סתם לראות איזה פרק בסדרה. לעתים מדובר בתהליך אם זה לא נוצר מההתחלה ויש כאן באתר תכנים שיכולים לסייע.
תמיכה
לשאת עובר ברחם, ללדת, להתאושש מלידה, להניק ובעיקר להניק באמצע הלילה ולהיות בבית לעתים לבד עם תינוק חדש חודשים ארוכים, אלו דברים שאנחנו כגברים לא יכולים לדמיין.
הם חלק אינטגרלי מרוב חוויית האימהות ולא חלק מהאבהות.
אימהות צריכות תמיכה, הן צריכות שבני זוגן יראו אותן, יהיו איתן ובעיקר יכירו באתגר האדיר ובהסתגלות שנדרשת מאימהות בתקופה זו.
אבא שחזר לעבוד לא יכול להבין את כל מה שעובר על בת זוגו בבית, אבל עליו להקשיב ולהכיל ככל יכולתו. אבות צריכים לתמוך בהחלטות של בנות זוגם על גופן בלידה ובהנקה ולוודא כי הם לא מעוררים אשמה שגם ככה מתלווה לצערנו להורות ולאימהות בחברה שלנו.
פעמים רבים, אבות חושבים שתקופת הלידה והשהות הממושכת בבית יאפשרו להם לקחת צעד אחורה מתפעול הבית – ‘היא בבית והוא גם ככה ישן או מונח שם כל היום אז מה הבעיה’.
אז לא, האינטנסיביות של התקופה הזו לעתים דורשת לקיחת צעד קדימה גם בכביסה, בכלים, בבישול ובניקיון. השהות הארוכה בבית לא כוללת עודף מנוחה וזמן פנוי, הצעד אחורה שגברים לעתים לוקחים יכול ליצור מרחק בין בני הזוג. חופשת הלידה היא תקופה לא שוויונית בחיי זוג הטרוסקסואלי בה הגבר חזר לעבוד – הכרה והתמודדות באי השוויון ובפער, יאפשר לגשר עליו.
ידע
אמא בחופשת לידה מכירה את תינוקה הכי טוב.
היא המומחית הגדולה ביותר לסימני רעב, עייפות או התרוקנות שלו ספציפית.
היא כנראה זו שתדע יותר מהאבא כיצד ומתי להרדים.
אין תחליף לשהות הממושכת, איך יש לה תוספת משלימה שהיא ידע.
אנחנו בחיים בחברה בה התינוק הראשון שנחזיק הוא לרוב התינוק שלנו, חברה חסרת ידע תרבותי משותף לגבי גידול תינוקות.
אך את הידע הזה ניתן ללמוד.
כאן באתר הורות מחבקת (זה כמובן התוכן הכי מומלץ), בספרים, בעמודי אינסטגרם, בפודקאסטים – ידע על הנקה ותזונת תינוקות, שפת גוף של תינוק, טבלאות וטווחי נורמה של זמני שינה וחלונות, רעיונות לפעילות לערות שקטה וערות אקטיבית לכל גיל, התפתחות, שפה, בריאות וכל תחום הקשור בתינוק.
ידע יכול להיות המפתח של אבות למעורבות בהורות. אני זוכר בבית חולים, מור, בת זוגי, נאבקה ללמוד איך להניק, היא ידעה שהיא רוצה אבל משהו לא הסתדר ויערה החמודה בת יום פשוט לא התחברה.
אני זוכר שאמרתי לה ״מור, קראתי איפשהו באינטרנט על משהו שנקרא עור לעור, שאם את מתפשטת ונפשיט את יערה ושתיכן תהיו ערומות במגע, זה יכול לעזור לה לינוק״.
מור ניסתה להדוף את האמירה מתוך העייפות התהומית של יום אחרי לידה וחוסר ההבנה של איך זה קשור בכלל להתחברות לפטמה. ״עור לעור זה ממש מונח שקראתי שחוזר על עצמו המון בתוכן על הנקה ראשונה, מה אכפת לך לנסות? זה מאמץ של דקה שתיים אבל יותר מזה אין מה להפסיד״.
כך התחיל סשיין ההנקה הטוב הראשון של מור ויערה.
אני לעולם לא אניק אבל יכולתי לקרוא על זה מידע שעזר לבת הזוג שלי.
אנחנו האבות, המבקשים להיות שותפים מלאים בגידול ילדינו יכולים להתרעם כשיחמיאו לנו ויגידו לנו ״איזה אבא מעורב אתה, כל הכבוד״ כי זה כל כך ברור לנו שאנחנו שותפים מלאים .
ההתרעמות היא אולי פיצוי על כך שהדרך להיות אבא מעורב היא לא תמיד קלה.
החברה שאנחנו חיים בה למעשה לא מעודדת את זה ובכדי להיות אבות מעורבים עלינו לחתור לכך באופן אקטיבי. מתוך ההורות המלאה והכרה בהבדלים אני מציע להתמקד בתחילת האבהות בשלוש דרכים: שותפות, תמיכה וידע.
חגי אפרת,
עו”ס, יועץ שינה בגישה היקשרותית
אין לי כרגע תוכן ברשת, מצטער על האולד פשיין אבל תמיד אפשר לפנות אלי להתייעצות בטלפון או במייל:
052-8738893
