מחקר חדש מ2023:
Implementation of Behavioral Interventions for Infant Sleep Problems in
Real-World Settings
או במילים אחרות: מחקר הבוחן את השפעת אימוני שינה על שינת תינוקות.
מטרת המחקר
החוקרים טוענים שבעיות שינה אצל תינוקות גורמים לדאגה רבה אצל ההורים.
השיטות המקובלות ביותר בעולם השינה הן CIO – CRY IT OUT ושיטת פרבר או בכי מבוקר.
למרות שיש מספר מחקרים שבחנו שיטות אלה, המחקרים אינם אמינים מספיק ולא מספקים לנו תמונת מציאות מלאה.
מטרת מחקר זה היא לאסוף כמות גדולה של הורים שבצעו אימוני שינה מסוגים שונים ולבחון את שנת התינוק בצורה אובייקטיבית בעזרת מכשור מתאים וגם מדידות סובייקטיביות, מדידת שיפור בשינה של ההורים, סימני דכאון והקשר בין ההורים לתינוק.
משתתפי המחקר
המחקר נעשה על 2090 תינוקות אמריקאים בגילאי 3-18 חודשים. ההורים מילו שאלונים לגבי אימון שינה שהם בצעו ונאסף מידע על ידי מכשור מתאים, ל-4 לילות לפחות.
מבחינת אמינות המחקר: כמות התינוקות שנבדקו היא יפה, גם כשמדובר בטווח גילאים רחב. זה המחקר הראשון שסוקרים יותר מאימון שינה אחד ויש כאן שילוב של מדידה אובייקטיבית וסובייקטיבית.
כן חשוב לזכור שמילוי שאלונים על ידי הורים, בטח כשמדובר על זמן מה לאחר ביצוע אימון שינה, פוגע באמינות המחקר. תחשבו על עצמכם – האם אתם זוכרים כמה פעמים התינוק שלכם התעורר לפני 5 ימים? אז איך תוכלו למלא שאלון בנושא, עוד חודש או חודשיים?
יחד עם זאת, מכיוון שרוב המחקרים בנושא השינה מבוססי שאלונים, יש לנו כאן מחקר עם פוטנציאל טוב.
אימוני שינה שנבדקו במחקר
CRY IT OUT – CIO
אימון שינה הפשוט ביותר (מבחינה טכנית). מניחים תינוק ער במיטתו ומשאירים אותו להירדם לבדו לא משנה האם בוכה או לא. ההורה לא חוזר לנחם את התינוק, לא משנה כמה זמן התינוק בוכה. הרעיון של הוגה השיטה הוא שהתינוק ילמד הרגעה עצמית וירדם ללא נוכחות הורית.
בכי אינטרוולים\בכי מבוקר\שיטת פרבר
שיטה זו היא וריאציה של השיטה הקודמת. בשיטה זו מניחים תינוק ער במיטתו ויוצאים מהחדר במטרה שילמד להירדם לבד. אם התינוק בוכה ההורים חוזרים לחדר לאחר מספר דקות כאשר כל פעם הזמן בין תחילת הבכי לתגובת ההורה הולך וגדל (לפי טבלה שפיתח פרבר). בהתחלה מדובר בכמה דקות ובסוף הטבלה בחצי שעה של בכי. כשההורה נכנס לחדר יש שמרשים לו ללטף את התינוק ואף להרים בידיים (אסור להאכיל או להניק) ויש כאלה שגם אוסרים להרים מהמיטה. הרעיון הוא לתת תמיכה וניחום מסוים לתינוק ועדיין ללמד אותו הירדמות עצמאית.
שיטת נוכחות הורית\מענה לבכי\שיטת הכסא
בשיטה הזו ההורה נשאר באותו החדר עם התינוק עד שהתינוק נרדם ומגיב לבכי בעזרת הרגעה קולית או מגע. כל לילה או כל כמה לילות העזרה שהתינוק מקבל פוחתת והכסא עם ההורה זז יותר רחוק מהמיטה.
למען הסר ספק, בראייה היקשרותית שבה אני דוגלת, יש בעייתיות רבה לבצע כל סוג אימון שינה. הבסיס של תאוריית ההיקשרות הוא התפתחות קשר בטוח בין הילד להוריו, בזכות טיפול קשוב ומגיב. השארת התינוק בוכה לבדו (למשך כל הלילה או כמה דקות) או מתן עזרה חלקית ובלתי מספקת יכולה להוביל לתחושת חוסר בטחון ומצוקה אצל התינוק ואצל הוריו.
בואו נגיע לתוצאות?
ההורים התחלקו למספר קבוצות:
50% מההורים ניסו אימון שינה מסוג 1 (לא ברור כמה פעמים)
12% מההורים ניסו שני סוגים.
1% מההורים ניסו את שלושת הסוגים.
סה”כ 64% מההורים ביצעו אימון שינה אחד לפחות.
36% מההורים היו נגד אימוני שינה כלל.
אימון שינה הפופולרי ביותר היה בכי אינטרוולים (42% מההורים).
CIO בוצע על ידי 27% מההורים.
ורק 10% מההורים ניסו את האימון “נוכחות הורית”.
אימוני שינה בוצעו מגיל חודשים ועד גיל שנה וחצי
כשגיל הממוצע לאימון שינה היה 5.3 חודשים.
אבל כל זה נתונים יבשים. בואו נגיע לדברים שאתם באמת רוצים לדעת עליהם 🙂
כמה זמן לוקח לבצע אימוני שינה?
רוב אימוני שינה מדברים על הקושי לבצע אותם (בכי של התינוק והרצון לעזור לו)
אך יחד עם זאת מבטיחים לנו תוצאות קסומות תוך מספר ימים בודדים.
וזה הקסם בהבטחה. יהיה קשוח שלושה ימים ואז יהיה טוב.
בכתבה הקודמת שלי התייחסתי לטענה זו והמחקר הנוכחי מפריך את המיתוס הזה שוב.
שיטת CIO לקחה בממוצע 25 ימים. כלומר במשך 25 ימים ההורים השכיבו תינוק במיטתו, יצאו מהחדר והקשיבו לבכי שלו במהלך ההרדמה.
שיטת בכי אינטרוולים לקחה בממוצע 31 ימים. חודש שלם ההורים שמו טיימר מרגע שהתינוק התחיל לבכות ונכנסו אליו לאחר שהטיימר הסתיים (בין 5 דקות לחצי שעה בין בכי לבכי).
שיטת נוכחות הורית לקחה בממוצע 43 ימים שבהם ההורים ישבו ליד התינוק עם השהיית תגובה הדרגתית.
אלה הממוצעים.
היו הורים שעשו CIO במשך 150 ימים ואף יותר.
מצרפת גרף לשלושת השיטות. רוב ההורים נכנסים בתוך החלק הצבעוני של הגרף.
הקו השחור העבה מסמן את הממוצע והנקודות מעל מסמנות הורים שלא נספרו בתוך הממוצע כי היו רחוקים מסטיית תקן.
מה שמעניין זה שלמרות ששיטת נוכחות ההורית לקחה הכי הרבה זמן היא נתפסה כיותר קלה לביצוע מה שרק מחזק את ההגישה ההיקשרותית ואת הסברה שבכי של התינוק נועד להפעיל אותנו, לגרום לנו לסטרס שימריץ אותנו להגיב.
נשאלת השאלה האם הסטרס שחוו הורים וילדים בשלושת אימוני שינה אלה היה שווה.
המחקר הזה מנסה לענות גם על השאלה הזו.
אז איך שינת התינוק השתפרה לאחר אימון שינה?
אורך שנת לילה של תינוקות:
לאחר אימון CIO או בכי אינטרוולים תינוקות ישנו בממוצע לילה של 9.91-9.94 שעות.
לאחר אימון נוכחות הורים וללא אימון שינה תינוקות ישנו בממוצע לילה של 9.5-9.6 שעות.
כלומר אחרי אימון שינה CIO או בכי אינטרוולים,
תינוקות ישנו בממוצע בלילה 20 דקות יותר מאשר
אחרי אימון נוכחות הורית או תינוקות שלא עברו אימון שינה.
כמות היקיצות בלילה:
לאחר אימון CIO: כמות היקיצות בממוצע היתה 3.63
לאחר אימון בכי אינטרוולים: כמות היקיצות בממוצע היתה 3.68
לאחר אימון נוכחות הורים: כמות היקיצות בממוצע היתה 4.11
ללא אימון שינה: כמות היקיצות בממוצע היתה 4.11.
כלומר בממוצע, לאחר אימון CIO או בכי אינטרוולים,
תינוקות התעוררו פעם אחת פחות
מאשר אחרי אימון נוכחות הורית או תינוקות שלא עברו אימון שינה.
כמות הפעמים שההורים ניגשו למיטת התינוק בלילה:
לאחר אימון CIO: הורים ניגשו בממוצע 1.4 פעמים בלילה.
לאחר אימון בכי אינטרוולים: הורים ניגשו בממוצע פעמיים בלילה.
לאחר אימון נוכחות הורים: הורים ניגשו בממוצע 3.3 פעמים בלילה
ללא אימון שינה: הורים ניגשו בממוצע 2.6 פעמים בלילה.
כלומר הורים שבצעו אימון CIO שיפרו את השינה שלכם
בממוצע בקימה אחת בלילה יחסית לאלה שלא בצעו אימון שינה.
מה עם שיפור בשינה של ההורים?
המחקר בדק בעזרת שאלונים שינה של ההורים, סימפטומים של דכאון ותחושת העייפות במהלך היום ולא מצא הבדל בין הורים שבצעו אימוני שינה לאלה שלא.
מסתבר שזה מעייף לגדל תינוקות, לא משנה האם הם יודעים להירדם עצמאית או לא.
דיון על המחקר
החוקרים דנים בתוצאות של המחקר וכאן מתחילות פרשנויות סובייקטיביות.
לדוגמא הטענה של החוקרים היא שהקשר בין ההורים לילדים (נבדק על ידי שאלון) לא נפגע וגם רווחת ההורים (סימפטומים של דכאון) לא נפגעו אחרי אימון שינה ולכן הטענה שאימוני שינה פוגעים בתינוקות אינם נתמכים במחקר זה. הבדיקה נעשתה על בסיס שאלונים שמולאו על ידי ההורים.
עבורי תוצאות המחקר מעלות את השאלה הבאה: אם רווחת ההורים לא השתנתה, מידת העייפות שלהם ואיכות הלילה שלהם לא השתנתה (אלה תוצאות המחקר) האם היה שווה לבצע אימון שינה?
לגבי אורך שנת הלילה שהתארכה, חסרה לי הבדיקה של סה”כ שעות שינה. האם הלילה התארך על חשבון ערות או על חשבון תנומות יום? ועד כמה השינוי הזה מהותי לתינוק אם לא ראינו סימני עייפות יתר לפני כן?
אם נחזור שניה למשמעות התהליך באימוני שינה שתוארו במחקר, המשמעות היא שבמהלך התהליך התינוקות בכו וחוו תסכול עד להשגת המטרה, שהיא, בממוצע- הפחתת יקיצה אחת בלילה.
בעיניי כדאי לכל הורה לשאול את עצמו באופן כנה וישיר-
האם שווה לי ולתינוק שלי לעבור את התהליך הזה, שיעילותו היא חלקית (הפחתת יקיצה אחת או שתיים בלילה), או האם כדאי לבחון אלטרנטיבה אחרת לשיפור שינה, שלא בהכרח יעילה פחות, ואינה מלווה בבכי, תסכול וסטרס בשום שלב שלה?
ומה שקריטי בעיני, זה שאנשי מקצוע המייעצים לבצע אימון שינה יהיו כנים יותר לגבי המשך שלו, רמת הקושי שלו כפי שנתפסת על ידי ההורים והתוצאות הריאליות שאפשר להגיע אליהן.
אשמח כמובן לשמוע את דעתכן בנושא,
אלכסנדרה
8 תגובות
לתוצאות האלו לא ציפיתי. זה לא שאני לא מאמינה במחקר, אבל זה די סותר את כל אלה שהעבירו את ילדיהם אימוני שינה ומספרות שהחיים מבחינת שינה השתנו .
גם אני. האמת שלמרות שכבר ראיתי מחקרים דומים שהראו שהורים עושים אימוני שינה (ספציפית ראי כתבה שלי על פרבר) פעמיים, שלוש ואפילו ארבע פעמים והתוצאות רחוקות מהקסם שמתואר בפרסום, עדיין קראתי לבעלי ועוד קולגה שמבינה במחקרים כדי לוודא שאני מבינה את המספרים.
מאיפה החיים שהשתנו? שימי לב שבכל זאת יש טווח. וכן יש אחוז מסוים של הורים, שהאימון לקח להם מעט זמן וכנראה הצליח יחסית לציפיות שלהם.
היופי במחקר שהוא בוחן מספר גדול של אנשים.
מי שעשה אימון שינה שלא צלח, לרוב לא יספר שהוא שינה את חייו. אנחנו אוהבים לחלוק הצלחות. אבל גם בקהילת הורות מחבקת, בדיונים סביב אימוני שינה, את תראי לא מעט הורים שחולקים שניסו אימון שינה ועצרו כי הוא היה נוראי מבחינת המשך שלו ותגובת התינוק או כי הוא פשוט לא עבד. בדיוק הכרתי אמא שעשתה את ה”נוכחות ההורית” במשך 40 ימים, עם השלכות קשות עליה ועל התינוק ועדיין הוא לא נרדם עצמאית וזה ממש תואם את ממצאי המחקר.
אוף, נמחץ לי הלב כל פעם מחדש כשאני קוראת על הדברים האלה. אפשר היה לחשוב שאנחנו נמצאים במאה מתקדמת, ובמקום זה אני מרגישה שאני קוראת כל שיטות עינוי של ימי הביניים..
תודה שאת מנגישה את זה , אמן ואמן שלפחות בזכות התוצאות גם מי שמאמין שזה בסדר יבחר לא לעשות את זה
תזכרי שאף הורה לא עושה אימון שינה מרוע לב או חוסר אכפתיות.
התרבות האמריקאית מאוד לא תומכת באמהות. לא תומכת בתינוקות.
יש מקומות ללא חופשת לידה כלל. הלחץ על ההורים הטריים הוא עצום ובנוסף התרבות האמריקאית דוגלת מאוד בעצמאות מגיל 0.
אז זה אומר בעצם לא חייב לעשות אימון שינה אני מניקה הבן שלי שנה וארבע ואני תמיד חושבת להתחיל את התהליך הזה בלי בכי ואני רואה בכל השיטות שיש בכי נורא קשה למה לעשות את זה אם זה מסתתר לבד בסוף ושהוא אם דמות אחרת הוא נירדם מהר לבד רק איתי קשה לו להירדם לבד אני שמחה שפירסמת את זה נתן לי עוד דרך להסתכל על זה
השאלה היא מה את רוצה.
אם המטרה היא הירדמות עצמאית – זה יקרה. פשוט כנראה לא עכשיו, בגיל שנה.
אם המטרה היא להפסיק הנקות לילה או לקצר הרדמות או להפחית התעוררויות – אפשר לעשות הרבה דברים, בעזרת יעוץ שינה היקשרותי או לבד, בלי קשר לאימוני שינה להירדמות עצמאית.
תוהה לעצמי, כמי שגדלה בסביבה שמאוד דוחפת ל’עצמאות’ בשינה וגם מתפארת בהצלחות כאלה, אם מחקרים לא מוצאים השלכות של סטרס והסיפור הוא בעיקר שזה פשוט לא כזה עובד כמו שמבטיחים, למה עדיין האינסטינקט (שלי, ושל רבות בגישה ההיקשרותית) הוא כל כך להתנגד ואף להביע שיפוטיות מסוימת כלפי הורים שתומכים בזה?
אני נוטה לחשוב תמיד שיש בזה פגיעה בילד, כואב לי לשמוע והאמת שכואב לי מראש על המוטיבציה להפריד את התינוק מההורה מגיל אפס בשלב הזה של פרידה מהיום. אבל נראה שזה לא באמת פוגע. אולי אני גם צריכה לעשות שינוי תפיסה ולהבין שזו דרך הורית לגיטימית, שההבדלים ביננו זה בעיקר בתפיסת היעילות (ושם המחקר מראה שהיא באמת קטנה)?
מה המחשבות שלך?
סטרס זה משהו שמאוד קשה למדוד. במחקרים שבהם ניסו למדוד סטרס באימון שינה (בעזרת מדד הקורטיזול) בהחלט מצאו סטרס.
ואז הטענה הפכה להיות שיש סטרס באימון אבל הוא לטווח קצר. אבל אז ראינו מחקרים שאימוני שינה אורכים הרבה יותר זמן ממה שהם טוענים (3-7 ימים) וגם שצריך לחזור עליהם (במחקר השני שיש עליו כתבה מדובר בלא מעט חזרות).
ונשאלת גם השאלה איך מודדים סטרס? האם התחושה של סטרס שההורים חווים אינה מספקת?
לגבי פגיעה ממושכת – האם כן, האם לא – אני לא חושבת שיש לנו כלים למדוד דבר מורכב כל כך.
אבל אני שואלת שאלה אחרת – במקום לנסות להוכיח האם זה משפיע לרעה לטווח ארוך, האם זה לא מספיק לדעת ש
1. זה משנה את תבנית השינה הנורמלית של הילדים (ומהי נורמה של שינה, התעוררויות – יש כבר לא מעט מחקרים על אלפי תינוקות וכולם מראים שזו נורמה להתעורר בשנה הראשונה וגם השניה לחיים)
2. זה גורם לסטרס אצל ההורים ואצל תינוקות לפחות בזמן האימון עצמו
3. אנחנו לא באמת יודעים האם זה מזיק לטווח רחוק או לא.
לגבי דרך הורית לגיטימית – האם את חושבת שאפשר להוכיח שענישה בחגורה, יש לה השפעות רעות לטווח ארוך? לדעתי לא.
הנה אותי הענישו בחגורה ויצאתי אחלה.
האם זו דרך הורית לגיטימית? בארץ לא. בארצות הברית לדוגמא מותר להעניש פיזית אם זה לא משאיר סימנים. כלומר פליקים זה בסדר גמור.
מי צודק?
אני לא כאן לשפוט הורים. בעיני לשפוט הורים זה מיותר ומזיק.
אני כן מרשה לעצמי לבקר שיטות פסיכולוגיות ופרקטיות שלטעמי פוגעות גם באינטואיציה ההורית, תורמות לסטרס ולא לחיבור ולא נמצא שהן משפרות את איכות החיים בצורה מדהימה בטווח קצר ובטווח ארוך.