“איך כדאי להרדים תינוק? למה לא להרגיל אותו להירדם במיטה שלו?” שאלה אמא בקהילה שלנו,הורות מחבקת.
“למה זה לא היקשרותי? מה אני מפספסת? הרי אנחנו כן מלמדים אותם להתחבר נכון לשד, לאכול מוצקים, למה לא ללמד אותם להרגע ולישון במינימום עזרה מצידנו?”
זו שאלה נפלאה!
היא נפלאה בעיקר בגלל שהתשובה הקצרה היא – מי אמר שהגישה ההיקשרותית טוענת שזה לא היקשרותי שהתינוק ירדם במיטה?
השאלה הזו מתחברת לי לשאלה מאמא אחרת שכתבה “אני רואה הרבה איך לא להרדים אבל מה בעצם הדרך הנכונה”?
איך להרדים תינוק בדרך שלא פוגעת בהיקשרות?
בואו נצלול קצת יותר לעומק ונחפש את התשובות לשאלות האלה.
הגישה ההיקשרותית
לפני שנדבר על איך להרדים תינוק בגישה היקשרותית בואו נחזור שניה למקורות, מה העיקר בגישה היקשרותית?
הורה הדוגל בגישה היקשרותית שם במרכז את מערכת יחסים שלו עם הילד ועובד ביחד עם הטבע.
מערכת יחסים זו מושתתת על אכפתיות, אהבה, טיפול ואי פחד מתלות של הילד הלא בשל.
בגישה היקשרותית אנחנו מאמינים שכדי שהילדים שלנו יגדלו להיות אנשים עצמאים, סבלניים, גמישים מחשבתית, אחראיים, לא אימפולסיבים או אגרסיביים אלא שקולים, כאלה שמסוגלים לקחת בחשבון רגשות מורכבים של עצמם ושל אחרים אנחנו צריכים לטפח את הקשר בינינו לבינם וממנו הם יצמחו מתלות לעצמאות.
הדגש הוא תמיד על הקשר בינינו והובלה שלנו ולא על עיצוב התנהגות של הילד – מה שפעם היה נהוג לחשוב עליו כחלק מחינוך ומשמעת.
בעצם אנחנו לא מתעסקים בשאלה “איך לגרום לו להתנהג…” אלא “איך לספק את התנאים הטובים ביותר עבורו פיזית ורגשית כדי שיוכל להתפתח בצורה המיטבית.”
רוצים לקבל עדכונים על כתבות חדשות, הרלוונטיות לגיל התינוק שלכם? הרשמו לעיתון הורות מחבקת:
מהם בעצם תנאי הרדמה?
מחקרים ממדעי המוח סיפקו לנו תובנות מרתקות לגבי האופן שבו בני האדם מסוגלים להרגיע את עצמם, לווסת את עצמם ולעבור בין מצבי עוררות שונים – החל ממצב עוררות ערני למצב של נמנום וממנו לשינה.
נכון להיום אנחנו מבינים כי לתינוקות אין יכולת הרגעה עצמית מעבר לויסות ברמת הרפלקסים. לדוגמא התינוק ימצוץ אצבע או מוצץ לצורך ויסות או יסיט מבט ממקור הגירוי. אלו הם התנהגויות שאינן נלמדות והן מספקות ויסות פרימיטיבי ביותר.
התפקיד של מטפל בתינוק הוא בין היתר לווסת את התינוק – לעורר אותו או להרגיע אותו בהתאם לצורך. הויסות מתבצע מהמוח הבוגר למוח הלא בשל.
אז מהם בעצם תנאי הרדמה? אלה הם תנאים המאפשרים לווסת את התינוק למצב נמנום ואז לעזור לו להתכנס לשינה.
אנחנו לא מרדימים את התינוק אלא מלווים אותו, מווסתים אותו בסולם העוררות עד שהוא נרדם (עצמאית :)).
מספיק עם התאוריה, איך להרדים תינוק?
נחזור לדרך ההשכבה של התינוק.
כבר בניסוח השאלה “ללמד לישון במיטה לבד” יש פה עיצוב התנהגות.
אני מציעה להסתכל על המצב בצורה קצת שונה ולשאול את השאלה: מה הסביבה המתאימה ביותר לילד שלי להירדם בה.
וכאן התשובות יהיו שונות.
יש תינוקות שמווסתים בצורה הטובה ביותר בעזרת גירוי אוראלי – יניקת שד, מציצת מוצץ.
תינוקות אחרים זקוקים לגירוי של מערכת שיווי משקל – על ידי נענוע.
אחרים יעדיפו ויסות דרך מגע – וגם כאן יש העדפות שונות. חלק ירצו ליטוף עדין וחלק חיבוק חזק.
אותו התינוק לפעמים יצטרך וויסות מסוג אחד ולפעמים וויסות מסוג אחר.
יש גם תינוקות שיכולים להתכנס לשינה משכיבה במיטה וצפיה במובייל מסתובב והקשבה למוסיקה רגועה.
אלה לא התנהגויות נלמדות.
אנשים שונים, מהלידה, מגיבים בדרך שונה לגירויים ממקורות שונים.
ליטוף גבות ומצח יכול להיות גירוי מרגיע עבור תינוק אחד או מקור לעוררות יתר עבור תינוק אחר.
לכן אין שיטת הרדמה אחת שהגישה ההיקשרותית דוגלת בה.
יועצת שינה לתינוקות הדוגלת בגישה היקשרותית תעזור לכם להקשיב לתינוק
ולייצר תנאי סביבה שמרגיעים אותו, מווסתים אותו ועוזרים לו לעבור ממצב עוררות למצב של שינה.
בסופו של יום כל מה שצריך לשאול את עצמך
זה לא: איך להרדים תינוק במיטה
אלא:
האם הדרך בה את מלווה את התינוק שלך לשינה
תואמת את הצרכים שלו, מווססת אותו, גורמת לו להתכנס לשינה מתוך רוגע ובטחון אמיתי
שאמו (או אביו) לצידו או שזו דרך שנבחרה כי אמרו לך שחשוב ללמד אותו להירדם בצורה כזו או אחרת.
מאחלת לכם שינה טובה,
ביום ובלילה!
אלכסנדרה
