אימוני שינה נחשבים לפתרון האולטימטיבי לכל בעיות השינה של תינוקות והוריהם.
גם הורים שבוחרים לא לבצע אימון שינה, תוהים לפעמים מה הם מפספסים ועד כמה דרכם נכונה.
התהיה הזו מתחזקת כאשר שומעים פסיכולוגים ואנשי מקצוע אחרים הטוענים שאין מחקרים שהוכיחו שאימוני שינה מזיקים לתינוקות.
בואו נדבר על כך.
בכתבה זו אנסה לענות על השאלה: האם אימוני שינה, שהדגש בהם הוא לימוד הרגעה עצמאית והירדמות עצמאית הם הנורמה שצריך לשאוף אליה ומדוע בגישה ההיקשרותית, יועצות שינה אינן מציעות אימוני שינה להורים, על אף שלכאורה הם מציעים פתרון מהיר וקסום.
מטרת הכתבה הזו היא לעורר דיון, להציג שאלות ולחבר בין האינטואיציה שלכם לידע. אם עשית אימון שינה לתינוק שלך והנושא הוא טריגר עבורך - אל תמשיכי לקרוא. הדבר האחרון שאני רוצה לעורר עם הכתבה הזו, היא האשמה הורית.
ההבטחות שלא מחזיקות במבחן המציאות
אימוני שינה נעשים למטרה מסוימת. הורים הבוחרים לבצע אימון שינה מקבלים הבטחה ש:
1. אימון שינה אינו מזיק לתינוק ולמערכת יחסים עם הוריו.
2. הם מלמדים את התינוק מיומנות חשובה.
3. אימון שינה אולי מלא בסטרס אבל זו תקופה קצרה שלאחריה תזכו ללילה שלם ושינה איכותית.
אימוני שינה לרוב יגיעו גם עם הפחדות:
1. תינוק שלא לומד להרדם עצמאית מסתכן בבעיות שינה לאורך החיים.
2. שינה לא רציפה פוגעת בהתפתחות התינוק.
בואו נתייחס לכל אחת מהטענות הללו.
המחקרים...
הגישה שלי היא גישה רציונאלית ובכתבה זו אני מזמינה אתכם לנסות לענות על השאלות שאני מציגה.
היה הרבה יותר קל להציג בפניכם מחקר ענק שחקר את השפעת אימוני שינה שונים והגיע למסקנות חותכות.
אבל אין כזה.
השאלה הראשונה שאני רוצה שתשאלו את עצמכם היא מה ההבדל בין שני המשפטים הבאים:
“אין מחקרים שהוכיחו נזק מאימון שינה.”
“המחקרים הוכיחו שאימוני שינה אינם מזיקים.”
מניחה שההבדל ברור.
ועכשיו השאלה היא – על מי מוטלת ההוכחה?
נכון לעכשיו, מחקרים מודרניים שבדקו שינה אצל אלפי תינוקות, כולם מגיעים לאותה המסקנה:
תינוקות מתעוררים בלילה. תינוקות זקוקים לעזרתם של ההורים. מיעוט של תינוקות ישן לילה שלם של 10-12 שעות ברצף.
והמצב הזה נכון לא רק בחצי שנה הראשונה לחיים אלא בשנים הראשונות לחיים. מצרפת מחקרים ברפרנסים.
אין על כך ויכוח.
אז מי צריך להוכיח שאימוני שינה אינם מזיקים?
מי שמצדד באימוני שינה מכיוון שהם אלה שמציעים לשנות את השינה הטבעית של הילדים בגיל הרך.
קיימות סיבות אבולוציוניות שונות להתעוררויות אלה ולפני שאנו מציעים איך לבטל את התופעה, חשוב לבדוק שאנחנו לא פוגעים במנגנונים שהתפתחו במשך אלפי שנים.
אני כן רוצה להתייחס למחקר מפורסם אחד שהראה כביכול שאימוני שינה (ספציפית CIO ופרבר) אינם פוגעים בתינוקות.
מחקר אחד כזה, משנת 2016, גרר כותרות ובאז גדול. אך אם תכנסו למחקר תראו שהוא נעשה על מספר קטן של תינוקות (כ-40 תינוקות בשלוש קבוצות שונות, בטווח גילאים רחב מאוד). הבדיקה היחידה שנעשתה לווידוא פגיעה אפשרית – מבחן זר.
האם הייתם מוכנים לקחת תרופה שנמצאה כלא פוגעת בעשרה אנשים שלקחו אותה כשהבדיקה היחידה שנעשתה היא לדוגמא – שהם המשיכו לרוץ לאחר לקיחת התרופה?
אני לא.
אבל באז וטרנד לפעמים חשובים יותר מהאמת. ולכן כשאתם קוראים בכתבות על מחקרים “פורצי גבולות” כדאי גם להיכנס לתוך המחקר עצמו. לפעמים תגלו שמסקנת החוקרים שונה לחלוטין ממה שהוצג בכתבה. לפעמים תגלו שכמות הנחקרים אינה מהימנה. ולפעמים, כמו במקרה של מחקר דומה על CIO, תגלו שאת המחקר הוביל פרופסור, בעל חברת ייעוץ שעוסק ב…אימוני שינה כמובן.
לימוד מיומנות
לפני שאנחנו שואלים את עצמנו האם אימוני שינה מזיקים, אולי כדאי לבדוק קודם האם הם מקיימים את ההבטחה שלשמה עושים אימוני שינה.
במחקר הזה לדוגמא שנערך ב2014 מצא שאצל 20% מההורים כמות היקיצות פחתה מעט ואצל 42% אימון שינה לא השפיע כלל על כמות היקיצות בלילה.
יתרה מכך, 47% מההורים בצעו אימון שינה מחדש 4 פעמים או יותר.
הנתונים האלה רחוקים מאוד מההבטחה של “לימוד מיומנות”. כי מיומנות שנלמדת – נשארת ולא נעלמת ומצריכה לימוד מחדש.
תחשבו על התינוק שלכם כשלמד לשבת. אם אחרי יציאת שיניים או יום טיול במנשא הוא היה שוכח לחלוטין איך לשבת, האם הייתם חושבים שזה מצב נורמלי או רצים לרופא?
אז האימון אינו יעיל כמו שמספרים, הוא לא באמת מלמד מיומנות והוא הרבה יותר ארוך ממה שמפרסמים כי תאלצו לחזור עליו שוב ושוב.
הקשר בין אימון שינה לרצף שינה
שינה היא צורך חיוני לחיים. זה אומר שאם התינוק מתעורר בלילה, להתעוררות הזו יש משמעות והיא חשובה יותר מהצורך בשינה.
זה הרבה מעבר ל”התינוק שלי לא יודע להירדם עצמאית”.
מדוע בני אדם מתעוררים בלילה?
כי הם רעבים.
כי הם צמאים.
כי קר להם.
כי חם להם.
כי הם חלמו חלום רע והתעוררו בבהלה.
כי הם נרדמו עם הורמוני סטרס שלא מאפשרים להם להתכנס לשינה עמוקה.
כי הם רוצים להתרוקן.
כי יש רעש שמפריע להם.
יש אור שמפריע להם.
כי הם כבר לא עייפים.
כי כואב להם.
כי התנוחה בה שכבו אינה נוחה (שריר שנתפס, גוף כואב).
יש מצב שפספסתי כמה.
אנשים בוגרים, עצמאיים באמת, יכולים לתת מענה עצמי כמעט לכל מה שציינתי ברשימה ולאחר שהבעיה נפתרה – להתכנס לשינה.
אבל תינוק, במיוחד בגיל חצי שנה אבל גם בגיל שנה, לא יכול לתת מענה כמעט לאף צורך ברשימה הזו.
איך היכולת להירדם עצמאית תעזור לו במענה לצרכים המתחרים בצורך בשינה?
אימון שינה בראיה היקשרותית
שינה היא פרידה, אחת הפרידות הארוכות שלנו מהילדים שלנו.
ופרידה, לכל מי שהעמיק בתאוריית ההיקשרות, היא אחד האיומים הגדולים ביותר עבור הילדים שלנו.
פרידה מאיימת על היקשרות שהיא צורך חיוני, בדיוק כמו רעב ועייפות.
אי אפשר לבחור להיות היקשרותיים – כלומר להגיב לצרכים של הילדים שלנו רק חצי מהיממה.
תחשבו על המצב האבסורדי שבו בן זוגנו היה מחליט שהחל משעה מסוימת בערב, לא ניתן לפנות אליו באף בקשה. וכאן אני מדברת עלינו, נשים וגברים עצמאיים שמסוגלים כנראה לתת מענה לצרכים שלנו אבל לפעמים בוחרים לבקש עזרה.
מצרפת לכם קטע מתוך ראיון עם פסיכולוג קליני, גורדון ניופלד, שפיתח את הגישה ההיקשרותית-התפתחותית.
מתחת לסרטון – תרגום דבריו לעברית.
זהו רעיון איום ונורא, לאפשר לתינוקות לבכות עד שנרדמים.
הרעיון הזה לא מושכל, הוא לא מושתת על מה שהילדים באמת צריכים ואיך ההתפתחות עובדת.
כשהילדים בוכים, בין אם זו מצוקה, או דמעות של חוסר תוחלת, או כי הם נסערים, הם צריכים לבכות בנוכחות של המטפלים שלהם. ואני אוסיף שמשמעות הנוכחות בעיני דר גורדון ניופלד היא הקרבה המקסימלית שאותו הילד צריך ומבקש. כלומר מי שקובע את הקרבה – לשבת ליד, לחבק, להתכרבל בתוכנו – זה הילד ולא גבולות הנקבעים על ידי ההורה (או בתכנית אימון שינה).
כמובן שזו עובדה שאימון שינה יכול לגרום לשינה, בדיוק כמו שזה מתרחש בתינוקייה בבית החולים, אבל היא מתרחשת בגלל מנגנון הגנה.
הדבר שהכי קשה לילד להתמודד איתו זו פרידה. כשאנחנו אומרים “לילה טוב, זהו אין יותר דיבורים” וסוגרים את הדלת, אנחנו מאתגרים את הילד עם פרידה. ואני אוסיף שגם ייעוצי שינה “רכים” שבהם לא עוזבים את החדר אבל נשארים עם כסא, בלי לגשת לילד, עם פני אבן וללא תגובה, מייצרים את אותו אפקט הפרידה, ראו את הניסוי של דר טרוניק על “פני אבן”.
המצוקה בעקבות הפרידה מפעילה אזעקה שמכניסה את הילד לתוך שינה מתוך מגננה.
אני ארחיב את דברי דר גורדון ניופלד עם הדברים של פרופסור שנקר שמתאר גם כן את אותה התופעה. כשהסטרס מהפרידה רב מידי, ולגוף אין אנרגיה מספקת כדי להתמודד איתו, המוח מכבה את הגוף (כלומר נרדם) כמגננה האחרונה על הגוף.
נמשיך עם הוידאו – המצב הזה, הירדמות מתוך מגננה, זה איננו המצב שבו צריך וטוב להירדם.
ילדים צריכים להירדם רגועים, כשהם מרגישים שהכל טוב, בדיוק כמונו.
יש שני דברים חשובים שכדאי להבין לגבי השינה. הראשון הוא שאנחנו רוצים לייצר המשכיות. המשכיות של חיבור אלינו כמענה לצורך שלהם בהיקשרות. כשהם גדלים הם יוכלו להיפרד מאיתנו ועדיין להחזיק בנו, בהיקשרות איתנו, גם כשאנחנו רחוקים.
ואני אוסיף ששורשי ההיקשרות שדר גורדון ניופלד מדבר עליהם, המאפשרים לילד להחזיק בנו כשאנחנו לא נמצאים פיזית איתו, מתפתחים בגילאי 2-3 שנים ויותר וממש לא בשנה הראשונה לחיים.
הדבר השני החשוב לגבי השינה הוא הדגש על חיבור ולא על הפרידה. על זה שנתראה בחלומות, על הפגישה שלנו בבוקר וכדומה. ברור לכולם מהתיאור הזה שלא ניתן לעשות חיבור כזה עם תינוק קטן וגם לא עם פעוט בן שנה. הם עדיין לא בשלים לכך.
השפעתו של אימון שינה על תגובתיות לסטרס
אלה המצדדים באימון שינה טוענים שהסטרס באימוני שינה הוא זמני.
אך יש בעיה עם טענה זו.
כשתינוק נולד הוא נחשף לגורמי סטרס רבים: תאורה, טמפרטורה, רעשים ועוד. איך נווסת אותו? בעזרת מגע עור אל עור. הנקה. נענוע.
הסטרס עובר והילד שגדל אינו זוכר את חוויות סטרס מגילאי הינקות אבל חוויות אלה נשארות חקוקות במערכת הלימבית שלנו ומעצבות את התגובתיות שלנו לסטרס.
תגובתיות לסטרס היא הדרך בה אנחנו מגיבים כשאנחנו נמצאים תחת סטרס. הדוגמא הקלה ביותר היא פעוט שביקש גלידה ונתקל בסירוב.
איך הוא יגיב? האם נוכל לנחם אותו בקלות והוא ימצא משחק להתעסק בו או שהוא יגיב בצרחות ואגרסיביות?
מחקרים מראים שככל שיש סטרס רב יותר על תינוק והוא לא מווסת בצורה מהירה ויעילה על ידי אדם בוגר, מערכת תגובתיות לסטרס נשחקת. היא מגיבה מהר יותר גם לגורמי סטרס קטנים יותר, ומכניסה את התינוק לתגובת FF – הילחם, ברח (או קפא).
בכי במשך זמן מרובה במהלך אימון שינה, שמחייב את ההורה להפחית מהתגובה ולא לתת את המענה האמיתי לצרכים של התינוק, שוחק את מערכת תגובתיות לסטרס ויכול לעצב את התגובות שלו לגורמי סטרס שונים במהלך השנים הבאות.
מה יקרה אם לא תבצעי אימון שינה
“בעיות שינה אינן חולפות מעצמן, הן רק משנות צורה.”
“אם לא תלמדי הירדמות עצמאית התינוק שלך אף פעם לא ישן לילה שלם ברצף.”
“שינה איכותית (=שינה רציפה) חיונית להתפתחות תקינה ואת רוצה שהתינוק שלך יתפתח תקין, נכון?”
מחקרים חדשים בתחום השינה מראים לנו שבלי קשר לייעוצי שינה, שינת התינוק עוברת את השינויים הגדולים ביותר בשנה הראשונה לחיים
ישנו שיפור רב בכמות היקיצות הליליות לאחר גיל שנה וחצי ופעוטות רבים מתחילים לישון לילה שלם (שלפי מחקרים הוא 6+ שעות) לקראת גיל זה.
רוב אתגרי השינה נפתרים עם או ללא עזרה בגילאי 2-3 שנים.
אפילו ראיתי מחקר שנמצא קשר בין מספר יקיצות גבוה וIQ גבוה אצל התינוק. אני לא מביאה לכם את המחקר הזה כי בעיני הוא נעשה על כמות לא מספקת של תינוקות.
אתם כן יכולים לקרוא ברפרנסים למטה מחקרים שבדקו ולא מצאו הבדלים בהתפתחות פסיכו מוטורית בין תינוקות שישנו ברצף לבין אלה שהתעוררו בתדירות גבוהה. הם גם לא מצאו קשר להשלכות שליליות על התפתחות ובריאות התינוקות וכמות התעוררויות בלילה.
הדיסוננס בין הרציונאל ללב
אני רוצה לסיים בשאלה שאני תמיד שואלת את עצמי, בכל סוגיה מורכבת, ולא רק סביב השינה וההורות.
איך יכול להיות שאימון שינה שמעלה כל כך הרבה רגשות שליליים אצל רוב ההורים, הוא הדבר הנכון?
יש סיבה לבכי של תינוק. זו הדרך שלו לסמן את המצוקה שלו.
יש סיבה מדוע בכי של תינוק מעלה את רמות הסטרס שלנו. התגובה הזו נועדה לגרום לנו לתת מענה לצרכיו ובכך להוריד רמות סטרס של שנינו.
אין אף שלב התפתחותי נורמטיבי חוץ מאימון שינה שמצריך מאיתנו להדחיק את האינטואיציה כדי להתמיד בפעולות שקבעו לנו לעשות.
תקשיבו לאינטואיציה שלכם.
אל תקשיבו לה בצורה עיוורת. תקראו, תלמדו, תחברו אותה לידע.
אבל אף פעם, גם כשאתם עייפים מאוד, אל תפסיקו להקשיב ללבכם.
רפרנסים
- Normal sleep development in infants: findings from two large birth cohorts 2020
- . A different rhythm of life: sleep patterns in the first 4 years of life and associated sociodemographic characteristics in a large Brazilian birth cohort – Netsi E et al 2017
- Uninterrupted infant sleep, development and maternal mood Pennestri MH 2018
- Night Awakening in Infancy: Developmental Stability and Longitudinal Associations With Psychomotor Development - 2018
- What Is “Normal” Infant Sleep? Why We Still Do Not Know Elaine S. Barry
- Hoffman, J. 2016. Sleep Training, night Waking & Parent
- Parental perceptions of the effectiveness of graduated extinction in reducing infant night wakings 2014
- Commentary: Does ‘cry it out’ really have no adverse effects on attachment? Reflections on Bilgin and Wolke (2020)
12 תגובות
לקרוא מאמר מבוסס מדעית, שמבין את הקושי של ההורים אבל שם את הדגש על הצרכים של הילדים, ממש מעודד ומחזק.
תודה על כל המידע שאתן מספקות להורים עייפים. למדנו להתרכז בתנאי השינה שאנחנו מספקים ולא רק ביעד הסופי.
גורדון ניופלד אומר “אנחנו מגדלים את הבוגרים שהילדים שלנו יגדלו להיות”. עם כל קשיי היומיום, ההתבוננות במצב מלמעלה, להבין איך ההיקשרות תומכת בהתפתחות המיטבית של הילדים שלנו לטווח ארוך – נותנת לי את הרוגע והסבלנות הנדרשים גם בימים ובלילות המאתגרים ביותר. שמחה שהמידע באתר תורם לך!
מעניין מאוד!
יש גם שיטות עם “מענה מידי לבכי” (הרם הורד למיניהן), שהרבה לא מחשיבים אותן כאימון שינה והן משווקות טוב מאוד ביחס ל cio ופרבר הקיצוניים והישנים..
לקח לי לא מעט זמן להבין למה גם הן נחשבות אימון שינה, בטח לאור הרבה סיפורי הצלחה 🤔
לצערי כל השיטות לאימון שינה מתבססות על אותו מנגנון בדיוק – פרידה שדר גורדון ניופלד מדבר עליו וסטרס שפרופסור שנקר חוקר.
יכול להיות שבהמשך אוציא כתבה המסבירה בפירוט את כל השיטות הפופולריות ללימוד הירדמות.
תודה על הכתבה. בתור אמא לבת שנה שמתעוררת אינסוף פעמים בלילה זה ממש חיזק אותי לקרוא את זה.
הי אסתר,
לא חייבים ללמדת הירדמות עצמאית כדי לשפר שינה, בטח בגיל שנה.
אם את מרגישה שכמות ההתעוררויות אינסופית, מוזמנת לשקול לקחת את ההדרכה שלי על שינה לגילאי הפעוטות או ללכת על ייעוץ אישי.
יש לנו באתר רשימה של יועצות בגישה היקשרותית שישמחו ללוות אותך.
כשהרגש פוגש עובדות תומכות והכל משתלב יחד בהרמוניה- זה השילוב המנצח.
תודה על עוד כתבה מעולה, שמעניקה ידע ומחזקת את הביטחון בדרך (שלא תמיד קלה).
זו המטרה שלי כמעט בכל כתבה. שמחה שאהבת!
כתבה מהממת ומנרמלת. אני תמיד אומרת להורים צעירים בסביבה שלי, שאם 80%-90% מהתינוקות מגלים אותם דפוסים בכל הקשור לשינה (יקיצות מרובות, הצורך בעזרה לווסת את עצמם, מענה לצרכים ועוד), זה כנראה נורמלי ולא בעיה. מה גם ששיטות כוללניות לא יכולות להיות נכונות עבור כל תינוק אינדיבידואלי. תודה על קול שפוי ומחובר לאינסטינקטים 🙏🏻
ריגשת אותי!
העולם המודרני הולך ומתדרדר… הכל עכשיו ומיד ובלחיצת כפתור.
צריך וחובה להפיץ את הכתבה הזו לכל ההורים באשר הם
תראי, השיטות האלה התפתחו בעולם המערבי. ולא היום, הספר הראשון שאנחנו מכירים שדיבר על CRY IT OUT הוא מ1890 פחות או יותר.
דווקא עכשיו אני אופטימית. יותר הורים מגלים שאפשר אחרת.