“אמא, אני צמא”
“אמא, כואב לי”
“אמא, אני לא מצליח להירדם”
“אמא, עוד נשיקה אחת ודי”
“אמא אמא אמאאאא”
שעת ערב מאוחרת וכל מה שאת רוצה זה קצת שקט, זמן לעצמך, לדפדף קצת בפייסבוק או להיזרק מול סדרה טובה.
הילדים נכנסו למיטה לאחר חיבוקים ונישוקים אבל אז מתחילות ההתהלכויות בבית והדרישות הבלתי פוסקות
“אמא, תביאי לי מים”, “אמא, שכחתי לספר לך משהו”, ועוד שלל בקשות יצירתיות.
חוסר הסבלנות והתסכול מתגברים והמחשבות מתחילות לצוץ לך בראש.
“אבל למה הוא נזכר עכשיו?”
“למה הוא עושה לי דווקא?”
“אני גמורה מעייפות, לא אכפת לו ממני?”
“מתי אני אספיק לעשות כלים?”
“אני גמורה”
“אוף איזה מעצבן!”
נוסיף על זה קולות מסביב שלא חוסכים בהערות כמו: “את צריכה להיות יותר אסרטיבית” או “פשוט תתעלמי מהילד”, בטענה ש”הוא מרוויח מההתנהגות שלו” או “את הורסת את הכבוד שלך מולו…”
בכתבה זו אני מציעה שננסה להביט על התופעה ממשקפיים הקשרותיות.
אז למה הוא נזכר דווקא עכשיו כשצריך ללכת לישון? למה הוא עושה "דווקא"?
הגישה ההקשרותית דוגלת בכך שהילד שלנו שואף להיות קרוב אלינו, לבסיס ההקשרותי שלו. הוא לא מעוניין לעצבן או לעשות לנו “דווקא”.
לילדים שלנו יש צרכים, הגוברים לעיתים על הצורך לישון. אנחנו ההורים אחראים לתת מענה לצרכים שלהם, הפיזיים ולא פחות חשוב, הרגשיים.
גם אנחנו המבוגרים לא מצליחים להירדם במצבים מסוימים, כשרועש או מואר מידי, כשאנחנו מוטרדים או עצובים, ההבדל הוא שעלינו לא מחליטים ואף אחד לא יגיד שאסור לנו לקום מהמיטה בשביל למלא את הצורך שלנו.
באותה מידה אם הצרכים של הילד לא יקבלו מענה, זה יקשה עליו להירדם.
צרכים פיזיים שכדאי לשים לב אליהם
יש את כל הסיבות הפשוטות, שגם מקשות על ההירדמות שלנו, שלעתים קשה לזהות אצל תינוק או אפילו פעוט.
לדוגמא זה שלא נוח לו, חם/קר מידי, כאב, רעב, רעש.
בנוסף שווה לבדוק: האם סביבת השינה היא אופטימלית?
● לחות בחדר שינה בין 60%-40% .
● טמפרטורה מומלצת 22-24 מעלות.
● אוורור החדר לפני השינה.
● החשכה – ללא מנורת לילה בחדר השינה ועמעום אורות בבית לפני השינה.
● שקט – ניתן להעזר ברעש לבן.
● הורדת גירויים – מיטה ללא צעצועים וללא מסך כשעה לפחות לפני השינה.
לפעמים מוחו של התינוק עסוק מאוד – הוא בדיוק למד מיומנות חדשה, כמו לעמוד/ללכת והוא פשוט מתרגל אותה לפני השינה.
שווה לבדוק: האם התינוק תרגל את המיומנות החדשה מספיק במהלך היום?
לפעמים, למרות השעה המאוחרת, הילד לא מספיק עייף או לחלופין נמצא בגירוי יתר.
שווה לבדוק:
● האם הילד ישן יותר מדי במהלך היום או שעברו פחות מ- 12 שעות מרגע שהתעורר בבוקר לשנת לילה?
● האם החלון ערות האחרון ביום היה מספיק ארוך ואנרגטי?
● האם היו המון גירויים בסמוך לשינה (מפגש משפחתי/חברתי)?
פעמים רבות נראה ילד עייף מאוד אך לא רגוע ונינוח מספיק בשביל להירדם.
שווה לבדוק: איך נראית הערות השקטה לפני השינה. האם זהו זמן נינוח ורגוע? בערות שקטה ניתן להקריא סיפור, להשמיע מוזיקה מרגיעה. חשוב לעמעם את האורות, להרחיק גירויים ולוודא שגם המרדים יהיה נינוח.
חשוב לשים לב גם לצרכים הרגשיים
תחשבי על זה, הילד שלנו נמצא מרבית היום במסגרת שבה הוא צריך להישאר מוחזק, להיות בשקט, לא להביע את דעתו, ללא יכולת אמיתית להתפרק ולבכות על זה שהעליבו אותו, לקחו לו, לא חיבקו אותו. לאחר המסגרת, לרוב יש עוד מפגש עם חברים או חוגים ואז חוזרים הביתה למנהלות – מקלחת, ארוחת ערב וסיפור, שלרוב מלוות בהרבה לחץ. אין זמן לקשר, לחיבור מהלב, למשחק משותף, לשיח, לחיבוק גדול.
ואז עוד לפני שהצלחנו לחדש את הקשר, מגיע שלב הכניסה לשינה, שהוא בעצם עוד פרידה ארוכה מאיתנו, ההורים, הבסיס ההיקשרותי הבטוח של הילד שלנו.
פרידה מאיתנו, פיזית או רגשית נתפסת על ידי הילד כמשהו שמאיים על הקשר שלו איתנו. לכן הוא מנסה להיאחז בכל דבר אפשרי על מנת לשמור על החיבור ולחזק את הקשר. מכיוון שהם קטנים ולא תמיד יודעים להביע את הצורך שלהם במילים אז הם מבטאים אותו בהתנהגות. כתוצאה מכך, הילד יחפש אותנו יותר בסמוך לשינה, לפני פרידה נוספת.
תפקידנו כהורים היא לעזור לילד לווסת את רמת הבהלה שלו ובכך להקל על ההרדמה.
איך נעשה את זה?
במהלך אחה”צ ובעיקר קרוב לזמן שינה, נזמין את הילד להיות בנוכחותינו, נציע חיבוק גם ללא בקשה מיוחדת מהילד, נספר לו שחשבנו עליו היום, ליטופים, חיוכים מהלב.
בעצם נמלא את הרעב ההקשרותי שלו לפני השינה, הרי לא היינו שולחים ילד רעב לישון ללא אוכל, נכון?
כשאנחנו קרובים לשעת השינה, כדאי לעצור שניה לבדוק עם עצמנו, האם הקשר שלנו עבד היום כמו שהיינו רוצים? האם אחהצ שלנו עבר בצעקות וכעס? אם כן, חשוב שנהיה באמפתיה כלפי עצמנו, הרי זה קורה לכולנו. אבל חשוב לחדש את הקשר לפני הכניסה לשינה. ניתן לחזר אחרי הילד, לשחק משחק מצחיק בדרך לצחצוח שיניים, אולי לבקש סליחה מהילד ולספר לו שאמא עברה יום לא פשוט ולהרעיף מלא אהבה.
כשנכנסים למיטה, נגשר על הפרידה. נדגיש את המפגש הבא שלנו ולא נתמקד בפרידה. נוכל לאמר: “מתוקי, שיהיה לילה טוב, אנחנו ניפגש מחר בבוקר” או לתכנן את החלום שבו תיפגשו.
אפשר להיכנס עם הילד למיטה לכמה דקות ולדבר איתו קצת על היום שלו, להתחבק ולהגיד מילות אהבה. בחושך, במיטה שהיא מקום בטוח עבורו, בדרכ הילד ישתף אותנו בחוויות של היום, גם הלא נעימות, ובכך יעזור לו להכנס יותר ברוגע לשינה. וגם יאפשר לנו ההורים הצצה על החיים שלו 🙂
ההשקעה שלנו בחיבור וקשר לפני השינה תקצר את הזמן ההרדמה ותחסוך עצבים מיותרים.
לסיום, הזמן לא עוצר והילדים שלנו גדלים במהירות שאין לתאר.
הרגעים האלו שהן ירצו בקרבתינו ובעוד חיבוק שלנו ילכו ויפחתו. לרוב, דווקא בלילה הם יחזרו ויבקשו את הקרבה הזו אלינו. דווקא בזמנים האלו הם יציפו את כל החוויות והתמודדויות שהיה להם במהלך היום.
עוד מעט אנחנו נתגעגע לזה.
אז פעם הבאה שהילד שלך יוצא מהמיטה לסלון או מבקש עוד ועוד בקשות, במקום לכעוס, נסי להגיד לו: “מאמוש, אתה צריך עוד חיבוק? בוא אלי, נתחבק חיבוק גדול של דוב וארים אותך למיטה”.
