האבולוציה של הזנת תינוקות כוללות הנקה, מינקות, האכלה בבקבוק, שימוש בפורמולה ועוד.
בכתבה הזו נעבור על השיטות המוכרות ביותר לאורך ההיסטוריה, ועל התנועה ההדרגתית שעשינו בחברה המערבית משיטה אחת לאחרת.
תחילת ההנקה
הנקה היא הדרך הטבעית ביותר לתזונת תינוקות, ועל כן נתחיל איתה, בסקירה אנתרופולוגית והיסטורית של התפתחות ההנקה.
כבכל היונקים, גם אצל בני האדם ברירת המחדל לתזונת התינוק היא חלב אם אשר יסופק לו על ידי אימו באמצעות הנקה.
כך אנחנו רואים שעדיין מתקיים באופן טבעי ברחבי העולם, בין אם בחברות מודרניות ובין אם בשבטים.
תחילת ההנקה אצל שבטים רבים מתחילה רק כמה ימים לאחר הלידה, בממוצע 4-9 ימים לאחר מכן.
לרוב בימים האלה האמא צריכה לפנות את הקולוסטרום מהשד, ולתינוק נותנים תחליף כלשהו – כך למשל בכתבים של רפואה ברהמינית (הודו) מתואר שכדי לפנות את המקוניום מגופו של התינוק יש לתת לו דבש מעורבב עם חמאה מזוקקת למשך 4 הימים הראשונים, בזמן שהקולוסטרום מפונה ומושלך.
על פי הנחיות משרד הבריאות, אין לתת דבש לתינוקות מתחת לגיל שנה וזאת בשל מחלה בשם "בוטוליזם", הנגרמת על ידי רעלן המיוצר ע"י חיידק בשם "קלוסטרידיום בוטולינום".
היום אנחנו יודעים שהקולוסטרום הוא חיוני כל כך, בין היתר בגלל שהוא נותן חיסוניות למגוון רחב של פתוגנים גורמי מחלות בתינוקות. ההגנה הזו כוללת הגנה מפני שלל בקטריות, וירוסים, פטריות ואפילו מפני מגוון טפילים.
בנוסף ההנחיה של ארגון הבריאות העולמי (WHO) כיום היא שיש ליזום הנקה תוך שעה מהלידה.
משך ההנקה
אורך ההנקה משתנה בין תרבויות שונות.
השבטים שישבו בארץ ישראל, ראו בהנקה כחובה דתית ואפילו בספר מקבים ב׳ אנחנו מגלים שנשים היו מניקות עד גיל 3 שנים לפחות.
בקוראן גם כן יש חובה להניק, היא מתוארת כאחת מהזכויות הבסיסיות של התינוק, ושיש להניק לתקופה של שנתיים עד 30 חודשים. אגב, בתקופה הזו האבא מחויב לדאוג לאוכל ולבגדים לאמא, ואם הם נשואים, מדובר על ״פיצוי״ כלשהו עבור תקופת ההנקה.
אנחנו למדים מהמקורות העבריים והמקורות המוסלמים, שאורך ההנקה באזורינו בימי קדם היה עד גיל שנתיים או שלוש, לעיתים יותר, ולעיתים פחות.
שבט הקויקוי בדרום אפריקה מניקים עד כ4 חודשים, ואילו בני הסמואה קצת פחות משנה. בשבטים ארמנים בין שנה לשנתיים, ואצל האבוריג׳ינים האוסטרלים בין שנתיים ל-שלוש.
בני שבטים בגרינלנד בין 3 ל-4 שנים, בהוואי 5 שנים, והאסקימוסים אפילו 7 שנים כאשר יש עדויות על הנקה עד גיל 15 אפילו באי המלך וויליאם, שאז כמובן האמא מניקה הנקת טנדם (הנקה שבה מניקים שני צאצאים בעלי גיל שונה).
באופן כללי הנקה ממושכת היא דבר שמתודלק מתוך אהבה אימהית, התחושה הנעימה שאמא מרגישה בעת הנקה, כמובן שגם מסיבות כלכליות, והאמונה שההנקה היא אמצעי מניעה אפקטיבי (הגיע הזמן לשאול כמה חברים מסביב איך הם הגיעו לעולם 🙂)
הנשים בשבטים הפרימיטיביים לא חשות זכות או חובה בעצם ההנקה, הן פשוט מניקות מכורח הטבע.
דרך ההנקה
גם צורת ההנקה משתנה בין השבטים, אצל הארמנים ובשבטים אסייתים אחרים האם רוכנת מעל מעקה שנמצא מעל העריסה של התינוק, לתמיכה.
שם מאמינים שבתנוחה הזו בולעים פחות אוויר, ובאופן כללי ״להרים לגרעפס״ לא נהוג שם.
אצל השבטים שיושבים בדרום אפריקה, נהוג לשאת את התינוקות על הגב או על הצד.
צורת השד המוארכת של הנשים בשבטים אלו מאפשרת להן להרים את השד אל גובה הכתף אל פה התינוק ולהניקו ככה, בזמן שהן מעשנות קטורת או עוסקות בדברים אחרים.
אז אם זו דרך הטבע - מתי השינוי החל?
ראשית, הנקה הייתה ונשארה נושא שנוי במחלוקת, כאשר עוד מימי יוון העתיקה אנחנו פוגשים באי-הנקה בעקבות מעמד חברתי.
לפני כן, אנחנו פוגשים באי-הנקה במצרים העתיקה ובמקורות העבריים בעיקר סביב מות האם, או כשל הנקה (מחסור בחלב).
כשל הנקה (מחסור בחלב) קיים לאורך כל ההיסטוריה, אם כי לא ברור עד כמה נפוץ, אבל נפוץ דיו כדי שעוד בפפירוס אברס (Ebers papyrus – פפירוס מצרי קדום בענייני רפואה) יציעו מרשם-תרופה להגברת חלב:
״כדי לייצר אספקת חלב בשדיה של אישה עבור הנקת תינוק: יש לחמם עצמות של דג-חרב, בשמן ולמרוח/לשפשף את גבה בהן. או: לתת לאישה לשבת ברגליים שלובות ולאכול לחם ריחני שעשוי מ-סתוויון, ובו זמנית לשפשף את החלקים עם צמח הפרג״
אגב, ישנן גם עדויות מלפחות 2000 שנה לפנה״ס לכל מיני מכשירים וכלים שנועדו להזין תינוקות בצורה שהיא אינה הנקה. עליהם נרחיב בפרקים הבאים.
מאז ומעולם היו פלחים באוכלוסיה שבהם הנשים בחרו לא להניק מכורח מעמדן החברתי.
כך למשל נשים אריסטוקרטיות בתקופת הרנסנס ואחריה בחרו שלא להניק משום שהדבר הגביל אותן ממשחקי קלפים, השתתפות באירועים חברתיים מסוימים (היו צריכות להשאר קרוב לתינוק כדי להניקו), וגם מנעו מהן ללבוש בגדים מסוימים (תארי לעצמך מחשוף סטייל ברידג׳רטון על שדיים מלאים בחלב).
במאה ה-18, עם התפתחות מדעי הטבע, עלתה הטענה שנשים צריכות להשאר בביתן ולהניק את ילדיהן.
זה לא שהנשים של המאה ה-18 היו בדיוק קרייריסטיות, אלא, שנשים מהמעמדות הגבוהים יותר נהגו לשכור מיניקות כדי שיוכלו להמשיך לעסוק בפעילות החברתית שלהן על כל המשתמע מכך.
אני ארחיב על מיניקות בפרק מיוחד משלו, אבל חשוב לדעת שאפילו חוקקו חוקים במדינות מסוימות כדי למזער את תופעת העסקת מיניקות, וכדי לגרום לאמהות להניק את ילדיהן שלהם.
ובכן, אפשר לטעון שתינוקות ינקו בלעדית מאימותיהם באופן די גורף עד המאה ה20.
עם זאת, לאחר מלחה״ע ה-2, חל שינוי דרסטי מאוד באחוזי ההנקה בעולם.
מדובר על צניחה מ80-90 אחוזים לפני המלחמה ל20-30 אחוזים לאחר המלחמה (בארה״ב).
המלחמה הביאה איתה כמה גורמים מרכזיים לשינוי הזה, וחשוב לציין שהניצנים של חלק מהגורמים האלה היו במהפכה התעשייתית במאה ה-19 –
1. שינוי בהרכב כוח העבודה – בהינתן מספר רב של גברים אשר נהרגו במלחמה, או חזרו נכים ובלתי כשירים לעבוד, נאלצו נשים רבות לצאת לעבוד, ומתוך כך לא יכלו להשאר בבית להניק ולגדל ילדים. הן היו זקוקות לתחליף כלשהו.
2. עידן הנוחות – אחרי מלחה״ע ה-2 ובתחילת שנות ה-50, החל ״עידן הנוחות״, שבמהלכו נכנסו אל חיינו מכשירים חשמליים שנועדו להקל על מטלות הבית (מקרר, מכונת כביסה, שואב אבק וכו׳), ובנוסף החלו לייצר ולצרוך מזונות מעובדים רבים, ואיתם גם פורמולת תינוקות, כדי להחליף הנקה שנתפסה כמטלה נוספת שעקרת הבית הממוצעת הייתה צריכה לדאוג לה.
3. מחסור בחינוך ותמיכה – לאימהות רבות בכלל לא הייתה גישה לחינוך ותמיכה הגונים בכל מה שקשור להנקה. עובדי מערכות הבריאות לרוב קיבלו הסמכה חלקית אם בכלל בהנקה, וסטנדרטים חברתיים לעיתים בכלל לא עודדו הנקה (מה שמוריד את המוטיבציה גם ללמד את עובדי הבריאות את הנ״ל).
4. שיווק אגרסיבי של פורמולה לתינוקות – חברות התמ״ל פצחו בקמפיינים אגרסיבים ונרחבים בכדי לפרסם את מוצרי התמ״ל שלהם, עד כדי כך שהם דאגו לצייר את התמ״ל כטוב יותר מחלב אם.
החלק שמעציב אותי אישית בסעיף הזה, הוא שפעמים רבות השיווק של הפורמולה עבר דרך רופאים ובעלי מקצוע בתחום הרפואה, מה שיצר את הרושם אצל האימהות שהאכלה בתמ״ל היא הדרך המודרנית, הנוחה, והמזינה ביותר. נרחיב על תמ״ל, בפרקים הבאים.
5. תפיסה חברתית – בחברות מסוימות, ההנקה נתפסה כאקט ששייך לשכבות הנמוכות בחברה, אפילו כמשהו שעושים האנשים העניים. הרבה פעמים הנקה נתפסה גם כפרימיטיבית, כשייכת לשבטים קדומים (וזה אגב טיעון שעדיין מקבלים היום וגם קיבלתי בעצמי – שאם ההנקה היא הדבר הנכון ו״כפי שהטבע התכוון״, אז כדאי שנחזור להתחמם במדורות וללקט את המזון שלנו בעצמנו). האכלה בבקבוק ותמ״ל נתפסה כאקט המודרני והנכון.
6. מדיקליזציה של ילודה – או במילים פשוטות, השינוי החברתי שבו יותר ויותר לידות נערכו בבתי חולים, ופחות בבתים. השינוי הזה הוביל לכך שהיו יותר התערבויות רפואיות בלידות, אשר אין ספק שהיום מצילות חיים ויכולות להסתמן גם כחיוביות, ועם זאת יכולות להוביל גם להפרעה וכשל בהנקה ראשונית.
מנהגים כמו הפרדת אם וילוד, או מתן תמ״ל בבתי החולים במקום עידוד הנקה וחלב אם, הובילו ועדיין מובילים לאחוזי הנקה נמוכים ביותר בכל העולם.
כל אלו הובילו לירידה חדה מאוד באחוזי ההנקה בעולם, כאשר בארה״ב של שנות ה-60 אחוזי ההנקה עמדו על 25%.
החל משנות ה-70, הודות לתנועות שונות בעולם אשר ביקשו לחזור למקורות הטבעיים בכל הנוגע לילודה וגידול ילדים, גם ההנקה קיבלה את מקומה, ואפילו נוצר ה״קוד הבינלאומי לשיווק תחליפי חלב אם״ אשר אומץ על ידי ארגון הבריאות העולמי (WHO) ב1981.
לצערנו היום הסטטיסטיקה עדיין לא לטובת ההנקה, ורק 48% בעולם מהתינוקות מתחת לגיל 6 חודשים מוזנים באמצעות הנקה בלעדית.
בישראל, נכון לסקר שנערך ביוני 2023, משך ההנקה הממוצע עומד על 4.3 חודשים, ואחוז התינוקות אשר ינקו בלעדית (ללא שום תוספת) לפחות עד גיל 6 חודשים, כפי שמומלץ על ידי כל ארגוני הבריאות בארץ ובעולם, הוא רק 15.3%.
הקשר בין הנקה לחופשת לידה
כמובן שלא נפספס נקודה חשובה – והיא אורך חופשת הלידה. רק על זה אפשר לכתוב כתבה שלמה, אבל ניתן לראות קשר ישיר בין אחוזי הנקה לבין אורך חופשת הלידה.
● בנורווגיה, אחוז התינוקות היונקים בגיל חצי שנה עומד על 78%, ואורך חופשת הלידה בה היא 49 שבועות בתשלום של 100% מהמשכורת.
● בשוודיה 60%-70% מהתינוקות ינקו בגיל חצי שנה נכון ל2021, ואורך חופשת הלידה בה 69 שבועות בתשלום
● בקנדה כ62.2% מהתינוקות מקבלים הנקה ברמה כלשהי, ואורך חופשת הלידה היא 50 שבועות בתשלום של 55% מהשכר (אפשר גם 61 שבועות ב33% אחוזים מהשכר).
אפשר להמשיך עוד הרבה עם הנתונים האלה.
ולא בכדי הבאתי את הנתונים שקשורים במדינות מפותחות, כי טענה מאוד נפוצה שאני מקבלת כאשר מציגה תמיכה בהנקה בטענה שזו דרך הטבע, היא שאם זו דרך הטבע מוטב שנחזור לחיות בצורה קדמונית ולהתחמם באש גלויה.
נראה לי, שקצת קשה להתווכח עם נתונים ממדינות מפותחות כמו אלו שהבאתי מעלה.
לפי דעתי, עדיין חסר חינוך וידע חברתי על הנקה, ובאופן כללי הבראה של הנושא הזה.
לא יתכן שאימהות ירגישו מוזר, או לא בנוח, או שהן מפנקות את הילדים שלהם, או שהן עלולות איכשהו לפגוע בילדים שלהם או להזין אותם לא כשורה, כשמדובר בחלב אם, ואילו כשמדובר בתמ״ל שלו מיוחסות שלל סכנות בריאותיות, לא עולה אותו החשש.
טל שדה שפייזר, יועצת שינה בגישה היקשרותית
