הטיפים בכתבה הזו רלוונטיים לכל עת והם רלוונטיים במיוחד לחופשים גדולים – חנוכה, פסח, החופש הגדול.
חופשה היא זמן שאמור לחבר אבל בפועל הרבה פעמים היא גורמת לנו להרבה סטרס.
איך לשלב עבודה עם החופש הארוך של הילדים?
איך להפעיל ולתפעל אותם במשך יממה שלמה, כשאנחנו רגילים לעשות זאת במשך שעות ספורות?
איך להסתדר בימים שבהם השיגרה משתבשת לחלוטין, כשמתכננים את החופשה הטובה ביותר ובפועל מקבלים ילדים רעבים, עייפים ועצבניים…
הטיפ הראשון - מענה לצרכים
פעמים רבות הסיבה לטנטרום היא בנאלית ביותר – רעב או עייפות.
נסו לצפות את הצרכים של הילדים לפני שהם מציפים אותם והם “מאבדים” את זה.
כשהיום מלא בגירויים אנחנו מתקשים להיות קשובים לצרכים שלנו וכך גם הילדים. לכן כשהם יצעקו שהם רעבים, הם כבר ירגישו כאב בטן.
וזה עוד המקרה הטוב כי במקרה השכיח הם יהיו עצבניים בלי לומר לנו מה הם צריכים.
חשוב לתת מענה לא רק לצרכים פיזיים כמובן.
נסו לשים לב – האם אתם מחבקים כשהם באים לחיבוק? מנשקים ומרימים כשהם מבקשים זאת או שאתם היוזמים הראשונים של מגע פיזי ומענה רגשי?
כאשר הילד אחראי על הצרכים שלו, כלומר הוא מבקש ואנחנו נותנים מענה, מבלי לשים לב אנחנו מעניקים לו את תפקיד ההובלה.
התפקיד הזה אמור להיות שלנו, הוא גם זה שעוזר לנו לדרוש מהם דברים ולצפות שהם יבצעו אותם.
מתן מענה לצרכים של הילד לפני שהוא מבקש עוזר לנו להשאר בתפקיד ההובלה ומקל על שמירה על גבולות שקבענו והובלת הילד ברגעים החשובים.
הטיפ השני - איסוף לפני כל בקשה
נסו לזכור לבצע איסוף לפני כל בקשה. איסוף הוא יצירת קשר עין, חיוך, התעניינות, יצירת חיבור.
הסיכוי שפעוט בן 3 יעזוב משחק ויגיע לארוחת ערב כשאני קוראת לו מהמטבח הוא אפסי.
ואז אני אצעק שוב ושוב עד שאגיע לחדר שלו כשאני כועסת שהוא מתעלם ממני.
במקום זאת – כנסו לחדר. תרדו לגובה העיניים שלו, צרו קשר עין, חיוך ואם הוא עסוק מאוד – כניסה עדינה לעולם שלו.
החיבור פעיל? אפשר להוביל.
אם אתם לא אוספים בצורה אינטואיטיבית ממליצה לכם לקחת את זה כמשימה יומית וממש להתאמן על כך במשך שבוע.
ספוילר – זה עובד גם עם ילדים גדולים יותר וגם עם בני\בנות זוג.
הטיפ השלישי - הזמנה לחיינו
אל תחלקו את היום שלכם לעבודה, משימות בית, טיפול בעצמי, טיפול בילד.
הילד הוא חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו.
נכון שלפעמים נבחר לשחק איתו במשחק שאינו קשור אלינו הבוגרים אבל הרעיון ב”הזמנה לחיינו” הוא שהאינטרקציה איתו לא תהיה רק המשחקים שלו.
זה אומר לעשות איתם משימות כמו כביסה, ניקיון, בישול, עריכת שולחן, קניות, נסיעה לדואר, גינון.
אפשר לעשות כל אלה מגיל ההליכה (וחלקם אף לפני). אפשר להפוך כל אלה למשחק התפתחותי (קוגניטיבי, סנסו-מוטורי), היקשרותי אף יותר ממשחקים שעולים מאות שקלים.
תזמינו אותו גם למשימות של “טיפול אישי”. מריחת קרמים ביחד, עיסוי הדדי, תחביב ספורט.
אנחנו עושים יחד יוגה וקראטה.
אנחנו משלבים יציאה החוצה – כשהם פורקים אנרגיה בריצה (לא דווקא בגן שעשועים) ואני משוחחת עם בן הזוג על היום שהיה.
כמה מהזמן המשותף שלכם עם הילדים הוא זמן שהוא חלק מחיי היומיום שלכם וכמה ממנו הוא משחק ייחודי שלהם?
הטיפ הרבעי - משחק אגרסיבי
ילדים, כמו מבוגרים צוברים תסכולים במהלך היום. תסכול מפרידה עם ההורה, מגדל שנשבר, מריבה עם אח קטן, הורה שכעס (בצדק!), סטרס שהרגשנו מאחרים ועוד.
תסכולים חייבים לצאת מהמערכת. זוהי תובנה חשובה ומאוד אינטואיטיבית.
הדרכים להוצאת תסכול הם דמעות ואגרסיה.
אני לא רוצה להיכנס כאן לדמעות חוסר תוחלת (זהו נושא לפוסט שלם אחר) אבל כן להתמקד באגרסיביות שכל כך נפוצה אצל פעוטות וילדים צעירים. ולא סתם – הם צוברים המון תסכולים ומוצפים בקלות בגלל חוסר בשלות של מנגנונים המאזנים ומווסתים אותנו או במילים אחרות, מנגנונים האחראים להתמודד בצורה יעילה עם גורמי סטרס.
משחק אגרסיבי היא דרך טובה לפרוק תסכול בצורה לגיטימית.
אסור לצרוח על ההורה אבל מותר לשאוג כמו אריה.
אסור להרביץ לאחותך אבל מותר להתאגרף לתוך כרית.
אסור לשבור צעצועים אבל מותר לקרוע ניירות, לשחק בקרב כריות או לזרוק אחד על השני כדורי “שלג” מנייר.
הורים רבים חוששים ממשחקים אגרסיביים מכיוון שהם פוחדים שמשחק כזה יזמין את אותה ההתנהגות למציאות אך ההיפך הוא הנכון.
ילדים זקוקים לסביבה בטוחה כדי לפרוק תסכולים.
יש הרבה דגשים למשחקים כאלה אך החשוב מכל – ברור לכולם שזה משחק, הכללים של המשחק ברורים, ההורה מוביל ומפקח על המשחק (שלא יזלוג למציאות).
לא כל הילדים יצטרכו משחק אגרסיבי בכל גיל אבל רובם כן ירוויחו ממנו מגיל שנתיים+.
הטיפ החמישי - סביבה בטוחה
כשהבית שלנו אינו מותאם לפעוט או כשיש הרבה חוקים המגבילים אותו – הוא ישמע המון לא.
כל כך הרבה שה”לא” יאבד מהכח שלו ואנחנו נרגיש תסכול והתנגדות תמידית לאורך כל היום.
ליוויתי פעם אמא שעשתה את השיחה בזמן שהיא נמצאת עם הפעוט. במהלך עשרים דקות של שיחה שמעתי אותה אומרת “לא” 8 פעמים לפחות. כששאלתי אותה כמה פעמים יוצא לה לעצור את בנה בבית היא ענתה “אני כמעט ולא אומרת לא.” היא הופתעה ממש כשגילתה שהשתמשה במילה בלי לשים לב כל כמה דקות! מדובר באמא נפלאה, קשובה, היקשרותית. הבעיה היתה שהם בדיוק עברו דירה ובדירה החדשה היו המון דברים מסוכנים או שבירים. היא היתה כל כך בסטרס שישבור חפצים ויפצע בתהליך שה”לא” יצא בצורה לא מודעת עוד לפני שהוא בכלל חשב על המעשה.
תחשבו על הגבולות שאתם מציבים לפעוט.
ממה הם נובעים?
האם באמת יש צורך בגבול?
האם יש אפשרות לשנות את הסביבה הפיזית או את ההתייחסות שלכם לנושא כדי לשנות את הגבול או להוריד אותו לחלוטין?
כשיש לנו מעט גבולות, כשאנחנו מאפשרים סביבה בטוחה לחקירה – אנחנו נראה את הפעוט נינוח יותר, עצמאי יותר וגם מקבל את ה”לא” המועט בצורה הרבה יותר רגועה.
הטיפ השישי - תמיד בעדו
מכירים את בני הזוג שנפגשים עם חברים וחצי מהפגישה מבקרים אחד את השני?
“וואי, איזה כיף לך שהוא שאל אותך אם את רוצה קפה. שלי – בחיים לא ישאל!”
“אשתך נותנת לך לצאת עם החברה? כל פעם שבא לי לצאת היא דופקת לי סצנה.”
ולעומת זאת יש זוגות שמדהימים אותנו בסולידריות שלהם.
אני בטוחה שלכולם יש בעיות, לכולם יש נקודות חלשות, לכולם יש תכונות פחות נעימות – אבל הם לא מבקרים אחד את השני מול כולם אלא תומכים אחד בשני.
לפעמים לא נשים לב כמה פעמים ביום אנחנו מבקרים את הילד שלנו.
“כן, הוא עושה מה שבא לו.”
“תתנצל עכשיו.”
“אני מרגישה ממש רע שהוא דחף את הבן שלך.”
תרגלו להיות בעד הילד שלכם.
כשהוא מונע מדחף, כשהוא בהצפה רגשית ומתנהג באגרסיביות או התחצפות – תזכרו שהמוח שלו לא בשל (ויקח לו שנים להבשיל!) והוא מוצף בקלות. הובלה הורית כוללת בתוכה אחריות הורית לזהות צרכים של הילדים שלנו ולתת להם מענה. קחו אותו למקום רגוע יותר, ווסתו אותו.
אל תענישו, אל תצעקו, אל תדרשו להתנצל, אל תתנצלו בשמו (בפומבי! כדי שילמד).
ילדים (וגם אנחנו המבוגרים) לא לומדים מתוך סטרס והם ילמדו הרבה יותר כשהם רגועים ומרגישים בטוחים במערכת היחסים איתנו.
תנו לו הרגשה שלא משנה מה – אתם תמיד בעדו.
הטיפ השביעי- ליישם את הכלים עלינו
האם אתם מודעים לצרכים של עצמכם? האם אתם עוצרים לנשום ולחוש את הגוף – מה הוא צריך? האם אתם רעבים? שכחתם להתרוקן? צריכים זמן מנוחה ללא טלפון וללא דאגות? לצאת לנשום קצת אוויר ולתפוס פינה רגועה ללא המולה? מתי שתיתם בפעם האחרונה?
החיים מהירים, מלאים במשימות. עצרו שניה. תנשמו. תנו מענה לצרכים שלכם כדי שתהיו פנויים להקשיב לצרכים של הילדים.
תשתמשו באיסוף לאורך היום עם וללא סיבה עם בן\בת הזוג. חיזוק החיבור בינינו והורדת התנגדויות ישפרו את מצב התסכול אצלנו וגם רמת הסטרס אצל הילדים תרד.
ואם אנחנו מדברים על תסכולים – איך אתם מוציאים תסכולים? האם בוכים? האם יש משחק אקטיבי, אגרסיבי שעוזר להם להביע את התסכול? או שאתם חונקים אותו בפנים, מתעלמים, ממסכים עם עוד מטלה ועוד פעילות עד שאתם מתפוצצים?
האם אתם תמיד בעד בן הזוג, במיוחד כשמדובר בסביבה חברית, משפחה רחבה – בערב חג או אתם אוהבים להקניט? לבקר? חיזוק הדדי ותמיכה אל מול העולם החיצון יכולים להפחית מהויכוחים ותסכולים ביומיום שלכם.
הכתבה הזו לא ארוכה במיוחד אבל יש בה כלים רבים שיכולים לשנות לחלוטין את היומיום שלכם.
אי אפשר להטמיע את כולם ביום אחד.
חייבים להתאמן על כל אחד מהם, בצורה מסודרת, כל יום, עד שהם הופכים להיות אינטואיטיביים.
אינטואיטיביים כמו תגובות אוטומט האחרות שלנו – צעקות, איומים, ענישה.
מאיזה כלים בא לכם להתחיל?
אם אתם רוצים ללמוד עוד על הורות היקשרותית ואיך אפשר לפתור את האתגרים שאתם חווים ללא צעקות וענישה
מוזמנים לפנות אלי להדרכה הורית או להצטרף לקורס שלי “הבסיס הבטוח – אתגרי הורות”.
מאחלת לכם להנות מהקטנטנים שלכם
ולשמור על הגבולות שלכם תוך חיזוק הקשר ביניכם.
אלכסנדרה
